מה שאין לו משקל
שממאן להיספג
מסרב להישאר
רק הבל קיץ
וחמסין בא,
חמסין הולך
כמו לא הונח
ריחיים על צוואר
במעלה אותו רחוב, שם
נמחה זה כבר
כתב צעדיך
כמו היו
גון נשכח של אפור
ורק כחול קריות
עוטר לשרוול השמיים
שמתוכו אתה נולד
עשרים שנה אחרי
אבוד בצהרי יום,
גדם לילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.