שני ילדים ליד המזח
רוח נעה בעצלתיים
איש גדול עולה בחכה
מבטיח להם נקמה איומה
אולי יחזור אל המים
שירים מוארים עולים מהרדיו
ריח פרחים וסבון
אני חושב אם ללכת לישון
ואת מתכרבלת עם דובי כתום
אולי הוא ילחש לך
גברת מגונדרת בכובע נוצות
גוררת אחריה ים של עלבונות
שמלתה נגררת על האספלט
אני משחק 5 אבנים בחצץ
שני פרחים באגרטל
שיר מזמור עולה וצף
מנגינת פסנתר עולה מחלון
שתי שורות על הדף
משחקות איתי תופסת
הן מקשיבות בתסכול לדממה
אולי הגיע זמן לשים נקודה
כמו הערב ממול אני יוצא לטיול
כבישים רטובים, מתכרבל במעיל
זמן לנצח על מה שחסר לך
זה לא קונץ לכתוב בחרוז
כלום לא חשוב כשאני יוצא לסיבוב
קרוסלות מיותמות ונדנדות דוממות
ארגז חול מלא געגועים לילדים
דשא שחור ופרחים חסרי עלעלים
אם תנשמי, את יודעת מי אני
תמיד משתנה, לא מה שתרצי
עם קיסם מנצח על תזמורת הדממה
כביש מואר נבלע בוואדי
דקלים שורקים ברוח
לאן הולכים כשאין פה דרכים
הרים ומדבר, הכול כתום-שחור מסביב
בימי כיפור הם יוצאים לסיור
ארץ רחוקה מספרת סיפור
וזמן את סופרת
מילים ממוללת
היה מאוחר כשבכיתי
נשימתם עצרה ביין
עוד מעט הכול יחזור לסדרו
בינתיים נשמע את קול בכיו
עד שירגיע
אולי כבר תרגיע
ככה ממול קוצרים קוצים של ייאוש
מנכשים עשבים, מדשנים בצואת שירים
זורעים זרעים קטנים של תקווה
מנסים להרחיב את הפתח לנשימה
שרים, את יודעת
בדיוק כמו שנדמה לך
הכאב עולה עדיין
הרבה פצעים במלח
אני סרטן כבד שיוצא במחול
מחכה לגאות שתשטוף את הכול
אולי זמן לנוח
פשוט לשבת על אבן ולנוח. |
