הבוקר אתנה אהבה לאומץ ותיוולד לנו גאולה, אסיר סד מכנף שבורה
אבריש קשקשים של תנומה, אשכח מקעקועי הספקות המעטרים מצחי

בצהריים אשוב מלווית הציניות, אניח על קברה פרחי צלקות וזרי
שדים
אשכח את מטריית התעתוע בארון ואשוב כשטיפות אמת שוטפות פניי

הערב אשקר אמיתות למי שאחפץ ביקרו, אמתין בשדה ליד שעון החול
אלטף כל קמט כל צלקת שהסתרתי היטב מאחורי וילונות זכוכית

בלילה אתכסה בשכבה חדשה של עור, אניח ראש על כר בתולין
אבתק את זכרונות השווא, אצלול למעמקי המייה שם אתברך ואתקדש.

.