לבבות לבודים טועים לחשוב
שיכול האחד בלי האחר,
ואז מותחים את התפר הדק
שנפרם מכאב מייסר.
ושרוצים לחזור, להדק ולחבר -
שלא יראו את שהיה,
מגלים שמכלב משאיר סימנים
כמו לאחר חניטה.
והזמן השוחק בגופו
אפילו סלעים חסונים,
לא יחזיר את מה שאבד בדרך
ונגוז מבפנים.
רק ייחול יישאר מהדהד,
בין חגווי מחשבות רחוקות,
לאותו חיבור ישן ומושלם,
שנקרע מכאב תהיות.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.