מי שמביט בי מאחור
רואה צבעים
ביטחון וכישורים
הוא אינו רואה
את הקשרים
את אלו שנפרמו
את הדם שנטפו
את הצבע שדהו
טשטשו

עד שלא היה אפשר
אלא ליצור
ציור חדש
עם שמיים בהירים
שמש חמימה
גוונים של פריחה
שיישאו פנים החוצה
אך ישאירו חלק
פנימה

בכדי שכל -
מי שמביט בי מאחור
לא יוכל שוב לקשור
חזק ואז
לפרום
לא לאט ולא פתאום
לא ייעלם,
ולא יאבד הביטחון,
לא יקיז את דם הנשמה
לא יפגע בנפש התמימה
לא יקלקל את הציור
החדש, היותר מתוקן
לא יטשטש שוב
את מי שאני -
כל כולי,
היום, כאן.

 

(שיר המשך-->)

מדין שחוויתי
חיברתי לכך אל -
עצמי.
למדתי
ולומדת לחיות
ולהשלים
עם זיכרונות
עם כאבים
לא להילחם
ולהחלים
וגם לחלום ולהלחים

במכחול טבול במים
בצבע אפרסק הלחיים
להתחדש,
'להתרחם' -
על הראויים לרחמיי.
ליצור דין אחר בחסדיי
שאוכל להכיל
את המתקיים
ושהוא יוכל להכיל
אותי -

עם כל המורכבות
שהצטברה לה בליבי,
עם כל הדרכים
וההצטלבויות
שבאשמתי
ושלא תלויים בי.
עם כל מה שנראה כניגוד
ובעצם הופך לריקוד -
את המציאות האפלולית והכהה
שניתנת ברגש ובחשיבה -
להיות כה אמיתת, צבעונית ובהירה
אי שם, לצל כל החיים
מתחת לקליפה.


 
ד' כסליו תשע"ב   (30.1.11)