בישוב
שחר בא לבקר אותי
אחרי הלימודים
ומביא לי שתי סיגריות
שהגניב מהשכן, אבי מיטל.
מרלבורו אדום ארוך
(היום כבר אין כאלה).
עדיין חם
וכבר מילאו את הבריכה במים
לנסיון ראשון;
סיימו לבנות אותה לא מזמן,
בקיץ הבא תפתח עונת הרחצה הראשונה
באופן רשמי.
שחר מספר לי שאמא שלו
זורקת את הסיגריות שהוא
קונה, ונורא כועסת שהתחיל לעשן.
"אורט חניכים" הוא אומר לי,
"ככה זה - אצלנו כולם מעשנים",
והחדר שלי כבר מתערפל
מהסיגריות של אבי מיטל.

אחרי זה שחר בוחר לסיים את החיים.
כלומר, שלוש שנים לאחר-מכן.
בהלוויה,
הדס בוכה כפי שמעולם לא ראיתי לפנים.
אני יודע שהיא בוכה גם על עוד דברים.
לוקחים את הארון לחלקת הקבר
בהר-הרצל
ואני ועוד שלושה חיילים
שופכים את העפר הראשון
על הארון.
המדים שלי התלכלכו מאד
ואמא של שחר ממלמלת
'למה עשית את זה'
והכל שם מאד שקט
ושחר עודנו.

ב-11 בלילה אני ושחר
הולכים לבריכה החדשה הכמעט-בנויה
ונכנסים למים הקרירים עירומים
וחופשיים.
אף-אחד לא מפריע, ויש לנו נצח
חברות. אף הסתבר לי ששחר שוחה
חתירה ממש טוב.
לאחר-מכן אנחנו חוזרים עם בגדים
לחים לבית שלי.
סיגריית קאמל אחת לי
וסיגריית קאמל אחת לשחר
מהקופסא של אבא שבסלון.
לילה טוב אח שלי.

שחר התקשר לפני שלושה ימים
אבל היה ממש מאוחר
אז לא עניתי.

                                                    (נובמבר
2011)