בדמיונה היא עמדה על הבמה
בידיה חליל עם צלילים בעוצמה,
ברגע ששפתיה נגוע בחליל
באוויר ריחף עונג של צליל.

צלילי מנגינה חדרו אל לבה,
ידעה לנגן על החליל באהבה,
הלשון כאומן נגע בפיה
מעת לעת העניקה לשפתיה הרפיה.

אצבעותיה ריחפו על החליל כפרפר
הצליל שנשמע לה - היה מוכר,
הכלי שעליו ידעה לנגן
היה עם נפש גדולה ולב הוגן.

שפתיה ליטפו את הפיה של החליל
אשר הגבירו את עוצמת הצליל,
התחילה לנגן במפתח פה,
בזמן הקונצרט לא התעייפה.

העוצמות שזרמו זקפו את גופה,
אפשרו לחזק את הנשיפה.
היא הייתה ממש אומן בנגינה
הוציאה צלילים מעומק בטנה.

את הקונצרט סיימה במפתח סול
נשפה לתוך הכלי עוצמות של קול,
וברגע של שיא והתפרצות הצלילים,
הרגישה כוחות שלתוכה זורמים.

בשנייה עטף השקט את חדר השינה
והמציאות חדרה אל תוך ההבנה,
בטוחה שצליל כה מופלא
ירגש כוכבים אל תוך הלילה.