שלום לכם אנשים טובים. רציתי לשתף אתכם בחוויה יוצאת מגדר
הרגיל שהתרחשה אצלי בשירותים. היה זה יום אביבי עד קיצי, היום,
כשקמתי משינה וביקשתי מהפיליפינית (אימא) כוס קולה עם קרח. היא
הביאה לי את שניהם חמים-חמים. ישבתי ושתיתי לי בניחותא כשאני
מתמוגג מחלום בלהות נפלא בו חלמתי על איזו שחקנית שהתרחצה
בשתן. לא משנה. אני מסובב את הדיסקים על הנגן, והנגן מסתובב.
קרה המקרה, וזה העניין, שחשתי צורך להתפנות לשירותים. לקחתי לי
בניחותא את המאפרה והסיגריות ועישנתי בסבבה על האסלה בעודי
מחרבן צואה חומה וקשה. זו הייתה חוויה מאלפת, מלאכים שרו
באוזניי, וסימפוניות שמימיות התנגנו חרש מהמיטה של השכנה כשהיא
עשתה ביד והגיעה לאורגזמה מבורכת. לאחר מעשה הטלת הצואה, המעשה
המשחרר, ניגבתי את ישבני הענוג בנייר טואלט והורדתי את המים
זמן ממושך. אך הו, הפלא ופלא! חתיכת צואה גדולה ועקשנית הייתה
סרבנית ולא הסכימה לרדת לתהומות ביוב! מה אעשה, הייתי אובד
עצות עד מאוד. ישבתי על רצפת השירותים וחיכיתי שמיכל הניאגרה
יתמלא שוב, וכשזה קרה - הורדתי בששון את המים שוב. אך אוח,
גורל אכזר - חתיכת הצואה הגדולה והקשה סירבה לפנות את דרכה
לתעלות הביוב. אכן, לבי נשבר בקרבי על חתיכת צואה זו שמשחקת
בלבי. בכיתי, אנשים. ודמעותיי שטפו את הניאגרה והורידו את הקקי
לביוב. שמח וטוב לב נטלתי ידיים במים וסבון, הדלקתי סיגריה,
וניגשתי לזה המחשב לדווח לכם על מעשה יוצא דופן זה - שהתרחש
במעוני הדל. ומה מוסר השכל? איבג'י כאלב ביג'י יומו. (כל כלב
בא יומו.)

זהו, גמרתי.

אנחנו עומדים לאכול. אבא מכין את האוכל ואני כותב על זה. אני
לימדתי אותו לבשל, והוא עושה את זה. כמובן שבשביל זה הייתי
צריך לצוד. אז מה בתפריט -

רגליי צפרדעים שנוקז מהם הדם, ברוטב בולונז חריף.
נתחי נחש צפע, מטוגן במיץ גזר, שמן ולימונים.
זחלים שנלקחו בטרם יהפכו לגלמים, עם קורט מלח וקינמון.
שתן בנות-יענה מעורבב עם מיץ לימון ותפוזים, וכפית סוכר לכוס.
מוחות של חולדות ברוטב של בשר טחון עם עגבניות מרוסקות ופלפל
חריף קצוץ.
ומעט יין אגוזים.

אל תאשימו אותי בטעמי הלא-מקובל באוכל אם עוד לא ניסיתם. זה לא
כשר מבחינת ההלכה היהודית, אבל זה טעים יותר מבשר לבן של חזיר.
לסיום אנגן לכם את הקונצ'רטו התשיעי הלא גמור של מוצרט...
באסה, אני לא יודע להכניס מוזיקה לאינטרנט. לא נורא. האמת שאני
עייף ואין לי חשק לכתוב. אני אלך לעשן את הסיגריות שלי,
המיוחדות. במקום סתם עשב יש בהן אפר של בני-אדם שמתו לפני
דורות. זה חריף, זה טעים לחיך, וזה עושה סוטול רך וסהרורי.
מותר לכם לנסות את זה בבית.

וכאן ד"ר דקסטר, מזכיר לכם יהודים יקרים, לאפות את המצות מדם
גויים שלא עברו את גיל 12, כמו כל שנה.

ברכות.

אני זוכר את הימים שלא הייתה לי עין. כלומר כן הייתה לי עין,
אבל רק אחת. הייתי מסתובב כמו פיראט עם רטייה על איפה שלא
הייתה לי עין. לפעמים ילדים היו משחקים ודוחפים אצבעות לאיפה
שלא הייתה לי עין. ואז שמו לי עין מזכוכית. לאט התווספו עיניי
הזכוכית והייתי מחליף לפי מצבי-הרוח. היה לי עין עם אישון
באטמן, ועין עם אישון להבה, ועין עם אישון לב שחור ואחד לב
אדום. היה לי עין עם תלתן, ועין עץ זית. היה לי עין מגן-דוד,
ועין של מגדל אייפל. והיה לי גם עין פנס ועין מהבהבת בחושך.
ילדים לפעמים היו משחקים גולות עם העיניים שלי, אבל לרוב לא
הייתי מרשה.

אני גם זוכר את הימים שלא היה לי מוח...

אני לא יודע בנוגע לתחתון נשי, אבל תחתון גברי סובל לא מעט.
נגיד שעשית מעשה והחלטת להתקלח, (כי הגיע ראש-חודש,) ואז לבשת
תחתונים חדשדשים. פה מתחיל הבלגאן. לא עובר הרבה זמן ויש לך
צורך להשתין. אתה עושה זאת כדרך הגברים (בשמחה ובששון,) ומנער
את הזרנוק אחרי השתנה מספקת ומלאה אנרגיות חיוביות. ואז אתה
מעלה על עצמך שוב את התחתונים והמכנסיים. עכשיו קח חמש דקות.
יודע מה, אהיה לארג' איתך, קח שלוש. מה קורה. כמה טיפות קטנות
של שתן מכתימות את התחתונים החדשים שלך. מאיפה הן הגיעו? הרי
ניערת היטב. ובכן זו כוחה של השלפוחית למחות על התחתונים
ולקנטר אותך.

לא נורא, אתה אומר, זה יתייבש. יושב בזולה, אוכל, שותה, מפליץ.
ברגע זה מוקד של כתמים ריחניים לא נעימים רובץ בחלק האחורי של
התחתון. אתה אומר לא נורא, והעיסוקים שלך הם עיסוקים, והנה אתה
צריך לחרבן. לוקח לך זמן להגיע לשירותים, אז אתה מתאפק,
ובינתיים נפלטים גזים לתחתון. אתה יושב על האסלה ומגלה שהגזים
השאירו כתם בצבע חום בהיר. אלו הן גזי החרא שנפלטו כשהתאפקת.

לא נורא, קורה. איכשהו מגיע הערב ואתה חווה התעוררות מינית. זה
לא משנה אם אתה עם מישהי, או סתם צופה בפורנו, או מתחרמן
מהשקיעה - יש לך זקפה. זה נחמד, זה מצחיק, וזה משעשע. יותר
מאוחר תגלה שהזקפה השאירה שתי טיפות זרע על התחתונים. כשהטיפות
מתייבשות ומתערבבות עם הזיעה נוצר כתם צהוב ולא נעים שמגרד
באזור המפשעה.

אז מה היה לנו? טיפות שתן, ריח פלוצים, גזים של חרא, זיעה
וטיפות זרע. כמובן שגברים לא מדברים על זה, למרות שאצל כולם זה
קורה. אז נזרוק את התחתונים לאוגר לפני מקלחת, והופ, תחתונים
חדשים או נקיים מהכביסה.

וכמובן ההמלצה הקלאסית - גם אם אתה לא יכול להחליף בגדים פעם
ביום, תחליף לפחות את התחתונים.

לפעמים אני יושב מול המחשב, ככה סתם. ולא יודע למה, נעמד לי
קצת הזין. לא זקפה חזקה, אבל די מטרידה. ואני שואל את אבינועם,
(קוראים לשמוק שלי אבינועם.) אני שואל אותו, אבינועם, מה נסגר
איתך, אין שום גירוי, מה פתאום החלטת להרים ראש. ואבינועם
מרכין את ראשו הזקוף ואומר "אתה מייבש אותי. כולם וכולן
מזדיינות, ורק אתה עושה ביד." אני אומר לו, אבי, יקר שלי, אתה
יודע איך זה עם בחורות, יחסים זו עבודה קשה, הרבה כאבי לב, למה
לי? למה השפשופים שאני משפשף אותך לא מספיק טוב? - הוא יודע
שאני צודק, אז הוא מרכין את ראשו הפעם באמת, ומתכווץ. אבל אבי
הוא שמוק ערמומי. אני חושב זהו, הוא נרגע. ואז ברגע שאני הולך
להשתין, מנער, ופונה לשטוף ידיים, פתאום הוא מתחכם ושופך לי
בתוך התחתונים עוד שתן, שאפילו מכתים לי את המכנסיים. -ילד רע,
אבינועם!- אני צועק עליו, והוא צוחק, יענו סידרתי אותך.

היה ילד אחד שאהב לשמוע רוק נ' רול. הוא היה שומע אותו בחוזקה,
ווליום גבוה, עד לב השמיים. הוא אהב להרגיש את עור התוף שלו
נסדק. וכולם אמרו לו שזה חזק מדי, שהוא מפריע לשכנים, ומה יקרה
אם בן לאדן ישמע ויקום מהקבר (או איפה שהוא נמצא) ויתחיל
להפציץ את הירושימה ונגסקי מחדש, ואולי לטפל בכמה ערים מרכזיות
באירופה וארה"ב? הילד שמע את טענותיהם בסבלנות, ונראה שהוא
מפנים, אבל אז הוא חשף זין קטן ודק ואמר "זה מה שאני שם
עליכם," ועוד מגביר את הווליום, ממש שערורייה.

באו הרבה אנשים שניסו להסביר לו, הביאו פסיכולוגים
ופסיכיאטרים, אפילו אנשי-דת, הביאו אנשים בעלי חזון פילוסופי
שניסו לתת לו נקודת מבט אחרת על החיים. והוא היה מקשיב בריכוז,
לכולם, ניגש למערכת הסטריאו, מכבה את הדיסק, ושם אחר, רועש
יותר!

"מה יהיה על הילד?" שאל אבא שלו, "אולי נהרוג אותו," הציעה
אימא שלו. ואז בא בתמימות האח הקטן של ילד הרוק נ' רול, בקושי
בן שנתיים, הפיל כמה ספרים, הפיל אגרטל, ודחף את מערכת הסטריאו
שנפלה והתנפצה על הרצפה.

שקט אלוהים השתרר בשכונה. דבר כזה לא היה שנים. אנשים, חלקם,
חשבו בטעות שהתחרשו. "התינוק גאון," צעק האבא וחיבק אותו,
ואילו ילד הרוק נ' רול ישב המום, לא מבין מה קרה, והתחיל
לבכות. הוא בכה ימים שלמים, ואז עזב את הבית והקים את להקת
"מטאליקה" שנתנה בראש.

משהו מצא חן בעיניי באלכוהול. כמובן לא הטעם שהוא מגעיל.
ואפילו לא הטשטוש או שהעכבות נמסים. מה שמצא חן בעייני
באלכוהול הוא שהוא עשה אותי טיפש. בדר"כ אני אדם מאוד
אינטליגנטי, מתוחכם, שנון, מצחיק, מקורי, וכולם כל הזמן ציפו
ממני לזה. אבל כשהייתי שותה יכולתי סוף-סוף לנוח. הפכתי טיפש
כמו כיכר לחם, וכולם אמרו "זה רק בגלל האלכוהול," ולא הציקו או
צחקו עליי. וסוף-סוף יכולתי לא להבין כלום, לא לדעת כלום, ולא
לזכור כלום. כמו זחל. זה היה כ"כ כיף!

אבל החיים נוסעים ומתגלגלים, ואי-אפשר להיות אהבל כל הזמן. אז
הייתי חוזר לעצמי, ושוב מעייף את המוח במחשבות אינטלקטואליות
מפרכות ואוויליות. כי להיות טיפש זה כיף. רק טיפש גמור מצליח
לראות את אלוהים בעודו בחיים. (בעוד הטיפש בחיים, לא האלוהים.)
(...למרות שגם אלוהים חי או משהו דומה...)

לכן אמרו כן לטיפשות. אני קורא לכולם מעל במה קטנה זו: השחיתו
את מוחכם, והיו טיפשים ומאושרים. שתו אלכוהול, תעשו סמים,
תריחו כימיקלים, הכול הולך. ובבוא הטיפשות הגמורה לעולם אופק
חדש יזרח עלינו, כי אחרי הכול, למי שזוכר, אלוהים לא רצה שאדם
וחווה יאכלו מעץ הדעת...

אני ידעתי שהוא ישבור את הטלוויזיה. הוא מטורף. איך עושים דבר
כזה, טלוויזיה זה קדוש, כמו ספר תורה, אבל תמיד ידעתי שהוא אדם
מטורף. איך ידעתי? כי הוא שבר את הטלוויזיה! בגלל זה ידעתי! לא
עושים דבר כזה, איזה מן בן-אדם הוא, זה לא אנושי, הוא בכלל לא
בן-אדם, הוא חיה, הוא תת-אדם, הוא בהמה. ולא רק זה, אלא שאפילו
שנים קודם הוא לא צפה בטלוויזיה עוד כשהיא הייתה שלמה ותקינה.
לא טירוף? כל הערוצים היו, שפע של תכנים, והוא לא הדליק את
הטלוויזיה! נגנבתי! פסיכי לגמרי! פסיכופט!

האמת שהוא דווקא כן הדליק את הטלוויזיה. אבל בשביל מה? בשביל
לראות את הטבלה ההיא של מזג-אוויר! כן! לא ייאמן! וגם בשביל
לשים את הרדיו של הטלוויזיה, גם הרדיו של יס, כן יס, וגם הרדיו
הרגיל בטלוויזיה. אמרתי לו לפחות תשאיר שנראה מה השמות של
השירים ומי שר אותם, אבל הוא היה שם את השומר מסך הזה בכפתור!
טירוף! ואצלנו זה בלונים. כל הזמן הבלונים היו מרחפים בתוך
המסך שלנו ולא ראיתי שחקנים ולא אפקטים ואפילו לא ואן-דאם אחד,
או איזה מישל פייפר, או לפחות מיקי מאוס / דונלד דאק, או
פופאיי, או דרדסים, לא, לא היה כלום, רק בלונים! טירוף!

ואני נמאס לי. אמרתי לו זה טלוויזיה, אתה רוצה לשמוע רדיו
ומוסיקה - תשמע ברדיו ובמערכת הסטריאו שבשביל זה עשו אותם, לא
בטלוויזיה, בטלוויזיה צריכים לראות קוסיות, ויריות, ופיצוצים,
אמרתי לו. הוא אמר - אתה רוצה פיצוצים? ופוצץ את הטלוויזיה,
כלומר המסך. טירוף! אחרי זה אמר אפשר לשים בפנים ואזה עם פרחים
או עציץ.

אני אדם למוד סבל. אני עברתי דברים. ראיתי דברים. אבל מה שהוא
עשה עבר כל גבול. א' - זה לא אנושי. ב'- זה לא נורמאלי. ג'- זה
לא טיפוסי. ד'- זה פסיכי לגמרי! עוד מעט הוא גם יכין פצצות
וידקור אנשים! טירוף!

בגלל זה אמרתי לו - שמע בן-אדם. אני לא מסכים עם זה. זה לא
יכול להימשך ככה. אני רוצה גט.

ברוכים-הבאים למעבדה של דקסטר השמן. היום נלמד אתכם טריק קטן
שניסיתי בבית על הכלב שלי ויצא מצוין. אני ממליץ עליו לכל
הזוגות שרוצים לגוון את חיי המין שלהם. ובכן - זה הולך ככה.

קודם כל יש זוגות שבחיי היומיום יחסיהם בריאים ותקינים, אך בין
הסדינים הם אוהבים לשחק משחקים כדי לגוון את חיי המין שלהם
ולשעשע את עצמם. אני כמובן בעד. ובמשחק הקטן של "מלכה" ו"עבד
מין" יש לי המצאה חדשנית שתשנה את פני היקום, ותביא למלחמת
חורמה נגד הסטיקרים הצהובים ברחבי הארץ הקוראים לשינוי הקדמה.
ובכן, העבד כמובן הופך לכלבלב קטן וחמוד מול גברתו המפתה. הזין
שלו זקור, כולו תשוקה, ורצון עז להוכיח לגברתו הנעלה והסקסית
בטירוף את תשוקתו אליה חסרת הרבב ופניות הפנים. ברגע זה על
הגבירה הנ"ל, להלן אישה, ליצור שתי לולאות מחוט-דיג, (אפשר
לקנות בחנויות התרמילאים או אצלי במלונה,) ולכרוך אותן על הזרג
הזקור של הכלבלב. כדי לעשות טיזינג אפשר למשוך בהן קלות. זה
יגרום לכאב מענג אצל העבד, להלן הגבר, בו הוא יחוש את עוצמת
הכאב על גבריותו המתפרצת, ועד כמה היא שבירה בידיה של האישה.
לאחר-מכן על האישה ליצור לולאה חדשה מחוט הדיג, ולהשחיל אותה
בכיוון הנגדי ובין הלולאות הקודמות על הגבר הנ"ל. על הזין
כמובן. ואז, וזה דורש כוח, לאחוז ביד אחת את שני הלולאות
החיצוניות, וביד השנייה את הפנימית, ולמשוך!!!

התוצאה תביא להנאה חסרת מעצורים אצל האישה, ועונג עילאי של כאב
בל-יתואר אצל הגבר.

ברור שלאחר-מכן יש לחבר את הזרג מחדש.

ועד כאן תוכניתנו המעשירה את חיי המין שלכם, והכול בה רק
לטובה, "המעבדה של דקסטר." אני, דקסטר, מאחל לכם כל טוב והרבה
זיונים מספקים, ומי ייתן שהרעב שלכם לסיפוקים לא יבוא על
סיפוקו לעולם.

כל-טוב.

- מה זאת אומרת - "מה זאת אומרת"? אני אסביר לך לאט-לאט שתבין.
אני מעמידה לך את הזין... אתה תוקע ומשפשף אותו פה... אתה מגיע
לאורגזמה ופולט... ואז יש סיכוי טוב שסוף-סוף יהיה לנו ילד או
ילדה. לא, זה לא מסובך! אהבל...

+ ככה לא בונים חומה! אני אמרתי לכם, חומה לא בונים משחקני
כדורגל שעומדים כמו דחלילים עם ידיים על הביצים. חומה בונים
ממלט, לבנים, טיח, בלוקים, חצץ, מוטות ברזל... איך אתם חושבים
בנו את הבתים שלכם, עם טישו ובשמים?

- עוד הפעם - אתה מכניס אותו פה, ופולט. מה שאתה פולט מכניס
אותי להריון. אה, הבנת? מה? איזה חסידות?!

+ צריך מנופים בשביל לבנות חומה. צריך אנשים חזקים, פיגומים,
מערבלי בטון, מתכננים, אדריכלים, ארכיטקטים... לא שחקני
כדורגל!

- ואז אתה פולט.

+ ואז יש חומה.

גם הרכבת מתעייפת כשהיא מגיעה לצומת בלי רמזור אדום.  אין לה
כיוון, היא דוהרת על המסילה בשדה בור ומצפה בכיליון עיניים
לאיזה שודד או שניים שיצוצו מתחת למסילה וישדדו אותה. אבל
הרכבת דומה יותר לפר נוגח, ואין לה מחשבות נוקבות לכאן או לכאן
אם יש סיבה בכלל שהיא תרצה שישדדו אותה, גם אם היא מובילה זהב.
אבל בשביל זה נולדנו, הם אומרים, הנוסעים, וסופקים כפיהם
בציפייה. מתי ישדדו אותנו כבר, הם מחכים, הרי כ"כ משעמם פה שזה
לא אנושי. אין אנושיות בבני-אדם, אומר איש אחר ולו סכין על
המותן - אנחנו מסתכלים על השמיים אבל מלמטה, אתם מבינים? זה
יכול להיות, אומרת אישה שמנה עם ליפסטיק אדום - הרי ההרים לא
כ"כ גבוהים אם מסתכלים עליהם מהרים גבוהים יותר.

מה זה מלמד אותנו? שאסור לסמוך על אנשים ישרים, כי הם לעולם לא
יתחמנו בשבילך. כמו שנאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה," אבל יש
אנשים שלא מפנימים. אז כמו בסרטים שלא בדיוק חכמים, הם מעמידים
צבא מול צבא, תוקעים בחצוצרה, ומסתערים זה על זה. דבר כזה הוא
לא לעניין. הרי אנחנו תינוקות משודרגים, ותקומה כזאת כמו
שלימדו אותנו בכיתות נמוכות ובגן לא תיתכן, כי היא לא עומדת
במבחן המציאות.

בגלל זה יש לנו סכינים בראש, וגם בלב, כי אם אתה לא פר או שור
נוגח - מי יפנה לך את הדרך?