ליאור בראל / חוטי מחשבה |
בלי לדבר, בלי לגעת או ללחוש
רק מילים כתובות בדמי.
אתה ידעת איך ללגום
את כל גילויי נפשי.
לא בורח, לא נשאר
רק מזכיר לי מה נגמר
משהו שהייתי צריכה להשאיר בעבר
כי בעצם לא נשאר לי שם דבר.
קורי עכביש, חוטי מחשבה
כמעט ובולעים אותי
אל תוך הלא נודע.
והבטן מתהפכת,
אם ניתן היה להפר את הדממה
אולי עדיין ניתן -
אם רק תהיה לי נשימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|