בכורתה של אימא שלי, אינס.
יפת מראה, חן וזהובת תלתל.
עצרה חיים בשש. אפס מזור.
טרם הומצא ריפוי, המה בכך.
הייתה היא לעת דרך של קבע,
עומדת גזוזטרה. ידיים תנפנף,
כל בוקר. עת חלפה לה כיתה.
בניכר של לוב, כיתת איטלקים.
יצעדו כל בוקר: 'שמאל ימין'.
קדמת גזוזטרה, לצוו 'במקום',
יסבו ראש, מעלת ילדה ישיבו,
לנפנופי ידיה, תצדענה כפיים.
כיתת חיילים. פאבריצו יפקד.
ויום רדף יום: יצדיעו לנפנוף.
והיה יום נתייתמה הגזוזטרה.
כיתה תדשדש. יעלה המפקד.
על דלת ידפוק. אימא תצא לו.
נעים מאוד: הקצין פאבריצו.
הייתה לקבע ילדת חן זהובה,
אייה? ואני מחר שב רומאה!
מתה ליל אמש, אם תתייפח.
קרסה מחלה, לאין לה מרפא.
ממרום גזוזטרה, יצוו יצדיעו.
יקוד ידמע: פארמסו מאדאם,
אם רק יורשה, אגלעד מזכרת.
למספריים, תלתל לי, התגזרי?
אחות לי הייתה. ולא אדע, הן
טרם הייתי, ולו גם ניצוץ-עין,
-לאבא שלי.
18.11.11 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.