זכורים לי קרקוש הסירים במטבח, שני
מסוקים חגים באוויר, פצעים בחלל הפה.
השכנה ממול תולה כבסים: רוכנת מעל גופיה לבנה,
שני זוגות גרביים מצמר, מדים. היה אוקטובר,
לא קרה דבר; נערה בכתה על ספסל ולא הפסיקה
שכנה אחרת צרחה "הפעם אני יזמין משטרה"
אמבולנס שעט בכביש הראשי והרחוב נדם.
שלווה עירונית עלתה על גדותיה: צפצוף
של חדשות. שוב לא התחילה מלחמה.
דקה לפני שנכנסה השבת עוד הוטחו
ארגזים חתומים ברצפה. זכורים לי:
חתול חסר-בית. דפיקות בדלת. מודעה:
אבד ארנק תמונות של הילדים בפנים בבקשה תחזירו.
שילמנו שכר דירה בפעם האחרונה.
המנקה שטפה את חדר המדרגות.
עמדנו נצורים מול שטיח כניסה
ישן, מוכר, ספוג במים.
לא אמרנו מילים.
לא קראנו בית.
רגע לפני שהתפקענו מאהבה, נסוגנו.