אז קרני השמש כבר אינן
מעוררות זוהר ענוג בשערך.
ואדוות גלי הים הרכה
אינה משתקפת בעינייך.
עופרייך אינם מדלגים עוד על הגבעות
כתאומי צביה מוצקים.
גם מושבך מכסה היטב
את כל משטח הכיסא.
אפילו סער התפרצות
לשונך אינו נדיר,
ויש ומילה קשה נאמרת,
לא תמיד בלחש.
ועם כל אלה,
זאת אני מרגיש,
בכל ישותי חש:
דבר אחד אינך מסתירה -
ברגש רב,
את פועלת רבות, בכנות מלאה,
לתפקודו הנעים והחמים
אף לחיזוקו המתמיד:
היחד!
ומה אבקש עוד?
איני חסר דבר!
י בחשוון, תשע"ב
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.