עמית ביט / אבל יגונך |
ועל גזע ציפורנייך
כתמים המנסים לנשום
כשמתחת למחוך
מתכלים הפרות הרקובים
מנציחים את סופך
תתעלפי על יגונך
כמו ליידי
אל תתני למוות לקחת
את החיוורון האמתי
שנותר משפתייך
תקברי את עצמך
תחת אדמה
יבשה ומורבידית
לא תיתני לאף אחד
להרטיב את חלקתך
וכל אחד ייחל לעצמו
שאדמה תישמט תחת לרגליו
ולרגע,
תחושה אבדנית תהא
מנת חלקם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|