בתיה אבן-צור / מה שכמעט היה |
נותן אותתיו, פועם סימניו
אומר עיצרי.
אנ'לא רוצה לב.
מעדיפה לרוץ פה את מחול הבלי ספקות בלי חרטות
הכי טוב ריצה
גם זיעה מייצרת מליחות מתוקה
ואם אעצור,
אחדל כך פתאום
ואם יישאר בי רק שיממון?
גוף טוב, פנוי להובלה
אבל מלא בארגזים
מעובשים/מעופשים/מטופשים
מגירה ריקה
מראה סדוקה
שמולה סילואט של מה שכמעט היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|