מיקומה בבית החזה שלי כרגע, ראשי על ראשה בהחלט. ידי מלטפת את
בטנה ביסודיות וברוגע, לא גולשות לאזורים האסורים. היום
יומולדת, לא לה ולא לי, אך זה אירוע מאחד ללא ספק. אומרים
שלערבב שמחה בשמחה זה כמו לערבב סוכר במלח, אבל ניסיתי את זה
פעם וזה לא כזה רע. מיוחד כזה.
"אני מפחד" אני אומר לה פתאום, והיא שואלת ממה. "אני מפחד
מהאושר שצמוד אליי כל-כך, מהרגע הזה, שייעלם בעוד כמה דקות."
אני עונה לה, "הכול יותר מדי טוב".
היא שותקת. אני מלטף את שערה הארוך.
"הרגע לא חייב להיגמר," היא אומרת, "אתה טוב בדברים נצחיים."