הם ראו בו אמן, קוסם, רב-מג
והוא? לא התמם, ולא חגג
כשכובעו בידו עמד חלש אך איתן
לאן ששלח ידו, תמיד הוציא שפן
היה מניף את מטהו, זה הרב-מג
והפכהו לזר פרחים,
לחילופין - למאג.
למי שאהב נתן סביון
את מי שלא -
הרג.

אך יום אחד כשהביט בהם מן הבמה
חזקים ורגילים שכמותם
לא ראה נשמה, לא מאומה
רק דמויות, רק אותם.
מזל שהיה קוסם
הוקוס פוקוס - והוא נעלם
רק רגע, היכן הוא?!
לפני רגע היה
שם.

ויום אחד מרוב הוקוס פוקוס
נשבר לו מקלו
ויצא הקוסם מפוקוס
ובלי כובעו
שהתעופף ברוח -
כשל כוחו
ורצה לשכב לנוח
לעיני כל עצם את עיניו
ונזכר בו, בקוסם,
שפעם עוד הוציא שפנים מהכובע
וידע איך
להיעלם...

ציפרלקסיקון, 29.10.2011