איזבל לארן-ורסיין / חרוט |
על אותן בליטות
ועל השקעים ההם,
ולהבין שנגמר.
[כעת מחכים לי ימים טובים יותר]
עבר הרבה זמן,
פתאום הבנתי.
ואותה חתיכת שמיים
ניבטת מהחלון בכל בוקר
ובזכותה אני אני.
לעבור בבהונותיי
על הפרקט הקר
עם הצמרמורת של לפנות-בוקר
ולהתגאות שאני שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|