מורן אפריאט / כבולה |
מתיישבת
כבול עץ כבול לאדמה יבשה
הזיכרונות אותה שורטים
טיפות הדם משתקפות אל תוך תשישות רבת
השנים
עייפות רבה ניכרת על פניה
חושבת עליו
עליהם
עליה
והיא
כבולה לעצמותיה
הזיכרונות עדיין שם
שורטים וטורפים
חושבת
וחושבת
על אותם זמנים
על זיו פניו
פניהם
פניה
על זיו שפתותיו
שפתותיהם
שפתותיה
והיא
כבולה לקיומה
נושקת לאדמתה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|