רגעים בהם אתה פשוט שוכב בערסל, כזה ברזילאי, עם נוף לים
וצינגלה בפה. השמיים מאדימים כי השמש טובעת, ויש בריזה מעט
קרירה שמעלימה את עגלי הזיעה שהצטברו לי על המצח ומאיימים
לצרוב את העיניים. להתנדנד מצד לצד.

רגעים שבהם בא לי לשכב שוב על אותו בול עץ שנראה בצורה טבעית
כמו מיטת פאר, או ספסל, לבהות בשמיים כחולים מדהימים ועננים
בצורות. מידי פעם הדשא ידגדג לי את היד ואני בכלל אחשוב שזה
ג'וק.
והנה! ענן בצורת חתול. והנה שם בקצה יש דרקון! אוי, רק שלא
יאכל את החתול..

רגעים כאלה, של ללכת יחפה על חוף זהוב ונקי, גם מאדם. הגלים
בטמפרטורה מושלמת מלטפים את כפות הרגליים ברכות, ויש איזה
ציפור באופק שאני לא מצליחה לזהות. סירות דיג ישנות קשורות
לבול עץ מאולתר קרוב אל החוף והחול כ"כ רך שבכל שלב שבו אסתכל
אחורה, אראה את הצעדים שלי, רגליים קטנות.

וגם רגעים של לילה נקי ונחל זורם ושוצף. לשבת, טיפה שיכורה, עם
רגליים במים, הגב נשען אחורה על חלוקי הנחל, מסתכלת על
הכוכבים. הדובה הגדולה, הקטנה, באופק כוכב נופל, הירח מלא וריח
של רטיבות שממלאת את הנחיריים.

יש לי רגעים כאלה, שאני תופסת את הראש ותוהה למה אני כאן, למה
כולנו כאן ולא שם. מה איבדנו פה בכלל כשיש כ"כ הרבה יופי וזכות
שמחכים לנו במקום בר השגה.