[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
פרגמנטים 3

מכיל תכנים מיניים בוטים

שוקו
לא יפה הלכת ממני, ילדה רעה, מכות בטוסיק. ישבת וניהלת איתי
מו"מ על החיים שלי, שלי! גם לי יש מה להגיד על החיים שלך. את
אמרת שאני מתקלח פעם בחודש, וזה מעט מדי, ואת לא יכולה להתקרב
אליי כי אני מסריח מדי, אפילו ללחיצת יד. "אז איך אני אזדיין
איתך?" את שאלת. שאלתי אותך לשם מה את בכלל זקוקה לזיונים,
וענית לי שזיונים זה צורך בסיסי של אישה להרגיש קרבה ואהבה -
גם אם גופנית, עם גבר, וחוץ מזה כל אישה בריאה צריכה פה ושם
איזה זין, אותו זין או מתחלף, שיינעץ בתוך הקוס שלה, כי הקוס
זה כמו פה, וצריך להאכיל אותו. הייתי כה מזועזע מהדברים האלה
הגסים שאמרת, איך אישה צנועה וחסודה יכולה לדבר ככה - נחרדתי.
"אני לא צנועה ובטח לא חסודה," אמרת, "אני עשיתי אורגיות,
וסאדו, וקינקי, וביזארי, ואפילו קניתי גבר וגם אישה, וגם מכרתי
את עצמי, ואפילו נתתי לחמישה גברים בו זמנית לגמור עליי כשאני
עירומה והם עומדים ומאוננים סביבי, אז אל תקרא לי צנועה
וחסודה, יא מזדיין, כי זה מעליב."

מה אני אגיד, נכנסתי להלם טוטאלי. לא חשבתי שבחורה יכולה להיות
כ"כ גסה, אלה לא מסוג הבנות שהייתי רגיל אליהן. אז הלכתי להרהר
בדברים לגדות נהרות בבל, ואז זה היה כששמעתי את קולה של לילית
משדל אותי לקיים איתה יחסים. ב-צר לי הסכמתי, מרוב ייאוש על
מערכת-היחסים המסובכת שלי, ולילית זו גרועה יותר, עשתה בי
מעשים, הייתי כחפץ בידיה. לאחר שהגיעה על סיפוקה הלכתי צולע
מרוב זיונים מפרכים והסתגרתי בבית רוסי קטן, ושתיתי מיצי קוקוס
מהעצים, ואכלתי בננות.

אך אוי ואבוי, מה קרה? נשברה הקערה! הלכתי לשוק לקנות קערה
חדשה, אך שם פיתו אותי לקנות חומר שהראה לי צבעים מ-כל מיני
צורות וגוונים. לבסוף כמעט נמחק לי המוח, והייתי צריך טיפול
מוחי צפוף שיחזיר את שכלי ושפיותי. ואחרי התלאות האלה חזרתי אל
חברתי הנ"ל, וכבר גישתי השתנתה בעקבות הדברים שעברתי. "את
זונה," אמרתי לה, "ואני סוטה. אם תאהבי אותי סוטה, אוהב אותך
זונה." היא חיבקה אותי בדמעות שמחה ואמרה ש-רק ליום הזה ציפתה,
ונסענו והקמנו בית בניו-זילנד, וקטפנו עפיפונים נודדים, והיה
לנו כ"כ טוב בחיינו המיניים המופקרים, שלא ידעו שובע מיני, עד
שאחרי כמה שנים, לילה אחד, חלינו שנינו בהפרש של יומיים מאפיסת
כוחות האון והמיניות. שרצנו במיטה חולים סביב השעון, דיברנו על
הימים היפים בגעגועים, הזמנו סרט ב-וידאו ופיצה משפחתית,
ושתינו שוקו.

השוקו היה טעים.



קניון
אני לא מרגיש במיטבי. אני קצת מבולבל והמחשבה לא חדה ולא כ"כ
מסודרת. אבל הייתי צריך ללכת לבית-המרקחת, אז החלטתי ללכת
לסופר-פארם בקניון כי השעות יותר נוחות והיה לי מרשם. בישמתי
את עצמי בדיאו ואפילו קצת על הבגדים, שלא אהיה מסריח, ויצאתי.
שעות הצהריים, בונים בקרבת מקום, ויש הרבה צעקות של עובדים וכל
מיני משאיות עם חומרי בנייה, וגברים שנראים קצת פסיכוטיים
שבוחנים אותי לשנייה. לא הרגשתי טוב, רציתי לעשות את שלי
וללכת. ניסיתי למשוך כסף מהכספוחור, וזו שהייתה לידי אמרה שהיא
לא מצליחה להכניס את הכרטיס שלה, אולי רצתה עצה. הייתי
חסר-סבלנות ולא ידעתי מה היא רוצה ממני, והיא אמרה לי "נסה את
הכרטיס שלך". גם שלי לא נכנס, והיא אמרה שכנראה שיש בעיה, אז
עליתי שתי קומות בקניון ומשכתי מכספומט אחר. הוא נותן יותר כסף
במשיכה אחת, אז משכתי אלף במקום 600, להרגיש ביטחון כספי,
ונכנסתי לסופר-פארם ועמדתי בתור, וחיכיתי בעמידה אולי רבע שעה.
זו הייתה שעת עומס של צהריים. גם שם וגם לפני כן בנות כל הזמן
היו בוחנות אותי, תוקעות בי מבטים קצרים, לעיתים נוקבים,
לעיתים משועשעים, ואם הן היו במצב-רוח מהורהר, אז מבטים
מהורהרים. אני יודע שאני נראה טוב, אמרו לי את זה, הבנתי את זה
מבנות, אבל הייתי מוזנח, עם בגדים מוזנחים ולא מגולח, וגם
חסר-ביטחון, נעתי כמו שיכור על ספידים. אפילו קלטתי שתי
מבוגרות ממני וצעירה אחת שפותחות שיחה בצד עליי. שיחה שגלשה
לטיפוסים מסוימים של גברים בכלל. קלטתי משפט מהצעירה "אני לא
מאשימה את הגברים." הן השתדלו לא ליצור קשר עין, אבל קלטתי
שאני פתחתי אצלן את השיחה. הצעירה הייתה במצב רוח קרבי, אבל לא
לגביי, ורוח של חיבה קטנה נשבה בעיקר ממנה אליי. היא הייתה
מוכרת לי, מאיזה מקום, אולי כשגדלתי בשכונה, אבל הייתה חתיכת
זמן של כמה שנים שלא הייתי בעיר בכלל, וגם לא חשבתי שהיא זוכרת
אותי. אני חושב שהיא למדה בביה"ס עם אחותי, ואפילו הן היו קצת
חברות לזמן קצר, ואפילו נדמה לי שאני יודע את שמה, אם זו היא,
אבל לא בטוח. שם לא שגרתי.

הרוקח הכין לי את התרופות, הקופאית טיפלה בי, התעכבה הרבה
והתנצלה שהמחשב נתקע.

רציתי לאכול משהו, הלכתי לבורגר-ראנץ', אבל המקום, יחסית לא
גדול, היה מפוצץ במשפחות עם ילדים קטנים מתרוצצים, נשים מלאות
וגברים שמנים. חשבתי שלא אמצא מקום לשבת, אז הלכתי למתחם דוכני
האוכל. גם שם 99 אחוז מהשולחנות היו תפוסים. אמרתי נאכל בבית.
נזכרתי שיש המבורגר, הכין לי בלחם עם משהו. קניתי 4 דיסקים של
טראנס ב-"תו השמיני" במחיר זול יחסית, מבצע, והלכתי לבית. היו
הרבה נשים יפות שראיתי, שחלקן העיפו בי מבט. גם אני סובבתי את
הראש אחרי מספר בודד של בחורות. 2 מהן בגלל הפרצוף, 4 בערך
בגלל הרגליים.

אכלתי המבורגרים בבית בלחם עם טיפה חומוס והרבה עגבניות ופלפל
חריף ירוק. כשחיכיתי שההמבורגרים יהיו בלעתי כדור קלונקס 2 מ"ג
לסדר ת'ראש, הייתי מבולבל לגמרי, לא היו לראש שלי הרבה מסגרות
והרהיטים זזו. דיסק טראנס לא חדש התנגן בפליי מוכן, אני אכלתי
וישבתי במרפסת, והתפנקתי בהפתעה על שמש חמה יחסית ונעימה,
ואפילו מסנוורת בעיניים על סיגריה. כשהשמש החליטה להיחלש גמרתי
עוד סיגריה-שניים וניגשתי למחשב. שום-דבר מיוחד לא התעדכן.
למרות כל הבלבול הרגשתי בסדר, הבנות היו טובות אליי, רק הבנים
הביטו בי לא יפה - אבל אני לא סופר אותם.        



אוטובוסים
בגלל הצפיפות היה ריח רע. או אולי בגלל האנשים הצפופים היה ריח
רע. או בגלל האנשים הצפופים שהיו מזיעים היה ריח רע. אבל
האוטובוס שייט בנוף האורבאני בתוך הגשם כמו חללית מוזרה. הריח
לא הפריע לה, קצת סירחון לא הרג אף-אחד. היא ישבה ליד החלון,
ליד גבר מסריח גם הוא, בחליפה ישנה וכובע בארט, והביטה בהנאה
על נוף העיר המתחלף. פה מישהי עם קפוצ'ון רצה בגשם כשהמטרייה
שלה חצי מקופלת, שם ילד קטן לבוש מעיל כבד עומד לבד על המדרכה
בגשם עם ארטיק אדום נמס וצורח אל השמיים ייללת זאבים צרודה.
בכניסה לכמה מסעדות ובתי-קפה, מתחת לפרגולות, ישבו אנשים סביב
תנור צינורות עגול עם עשן לבן רך ודליל, נגסו מעט אוכל, לגמו
מעט בירה בכוסות גדולות, דיברו מעט והחליפו ביניהם מבטים רווי
משמעות. היא חשבה שהמבטים זה כמו שיחה, כאילו אחד אומר "אני
שאקל," והשני אומר "אני מספר חזק ממך, עוד לא ראית כלום."

האוטובוס נתן את השיוט שלו במורד רחוב יפו, שם ראתה את
המסעדות, וליד העיר-העתיקה צנח לרחוב קינג דיוויד, מתחמק
בסלידה ממשרדי הממשלה הציבוריים ולשכות עו"ד, ומנגן את הגלגלים
השחורים שלו לעבר ימק"א.

היא הביטה על הבניין המרשים של המתנ"ס הזה, ימק"א, והרימה את
מבטה למרפסת הקטנה בראש המגדל המרכזי הגבוה ביותר. היא זכרה
שפעם רצתה לעלות לשם, כשהייתה קטנה, ואמרו לה שהגישה לשם
חסומה. כשהיא שאלה למה, אמרו לה שמישהי התאבדה משם. היא חשבה
שכנראה יש שמעדיפים שאנשים יתאבדו במקום אחר. האוטובוס הגיע
ועצר בתחנה ליד גן-הפעמון ואסף בחור צעיר לבוש מעיל עור עם
ניטים. היא זכרה אותו, כי כשהאוטובוס התקרב הוא לא זרק את
הסיגריה שעישן, אלא נתן פליק בציפורן בקצה הסיגריה הבוערת,
העיף את הקצה הבוער ושם את הסיגריה שנשאר ממנה חצי בתוך
החפיסה. הוא עישן מרלבורו לייט. פעם גם היא עישנה את זה, כשהיה
לה כסף. אח"כ היא עברה לסיגריות זולות יותר ולבסוף הפסיקה
לעשן. לנסוע באוטובוסים זה יותר כיף. הצעיר במעיל עור עלה
מתנדנד מעט, אבל לא שיכור, הגיש כרטיסיה וניגש כבד למושבים
האחרונים. הוא ישב והביט בה בסימן שאלה כשראה אותה מסתכלת בו.
זה הצחיק אותה לרגע, כי לפעמים היא שוכחת שהיא לא בלתי-נראית.
אז היא חייכה לעצמה והמשיכה להסתכל דרך החלון.

בצומת אורנים היא ירדה מהאוטובוס. משם האוטובוס ממשיך למקומות
לא מעניינים. היא חצתה את הכביש וחיכתה לאוטובוס שמגיע מהצד
הנגדי. כמו תמיד - היא תיסע עד התחנה-המרכזית, ושוב תחצה את
הכביש.



ספגטי
הוא הביט בה כשהיא בולסת את הספגטי. הוא לא היה בטוח שהיא
מתאימה לו - לבושה היה זרוק ושגרתי, אבל נקי. שיערה נראה כאילו
סודר בחופזה. היא לא הפסיקה לחייך חיוכים מתנצלים על כל שטות,
אבל המשיכה ב-שלה. שיערה היה שאטני והיא הייתה יכולה להיות
יפיפייה אמיתית, קרת-רוח ומחושבת כמו שאהב אותן, אם הייתה
עוברת קצת שיפוצי מראה ואופי. אבל מה ששבר אותו, שממש קרע לו
את הלב בכאב, זה שהיא הגיעה לפאב בנעלי-בית עם גרביים.

"זה טעים?" הוא שאל בקול עמוק ויציב. הוא אהב את הקול הזה שלו,
הוא חשב שזה קול שאומר שגבר על רמה מדבר. היא הרימה אליו
עיניים גדולות ובוהות, כמו תחתיות של כוסות, ולפתע ברק כסוף
זינק בין עין לעין במהירות, והן הפכו משועשעות. היא הנהנה
לחיוב, פלטה חצי צחוק חצי ציוץ של ציפור בפה מלא ספגטי,
והמשיכה לאכול. הוא הקיש עם הציפורניים על כוס הבירה ולקח
לגימה, הוא לא רגיל לבחורות כאלו. היא אכלה כל-כך מהר שנדמה
שהיא שואבת את הספגטי, ואז התרווחה והרחיקה מעט את הצלחת ממנה.
השולחן היה קטן, והוא לא רצה לראות את הצלחת עם השאריות מול
הפרצוף שלו. "הייתי צריכה את זה," היא אמרה, ובת-חיוך על
שפתיה, "לא אכלתי כל היום." הוא שתק. ספק עלה בעיניה, "זה היה
לא בסדר?" "לא, פשוט... יש לך עגבניות על הפה." היא הביטה בו,
ומשהו נוקב היה בעיניה לשבריר שנייה. היא ניגבה את הפה
במטלית-נייר, "בסדר?" "כן." היא המתינה רגע ואז אמרה, "אבל
רצית להגיד לי משהו אחר." הוא רצה פשוט לקום, בו-במקום, ללא
מילה, ולברוח. היה לו חנוק בחזה. הוא הרגיש לכוד. "איך אמרת
קוראים לך?" הוא השתדל להישמע משועשע. היא חייכה חיוך עקום בפה
קצת פתוח, והלשון שלה נעה בתוך פיה. אז הביטה בו כאילו היה
עשן, וחייכה בפה סגור כשידיה צמודות לגופה וכפות ידיה על
השולחן. "הבנתי." היא אספה את התיק שלה וקמה. "אולי בגלגול
הבא, רומיאו." "אולי." הוא ענה.

הוא הביט בה יורדת מהחצי קומה ויוצאת מהפאב. הספגטי פה לא
טעים, כל הבנות שהוא פגש אמרו לו את זה.

הוא סימן למלצרית שתגיש לו את החשבון.  



רוק
שמחתי בשמחתך כשאמרת שאתה עומד להתחתן. סוף-סוף יהיו לך זיונים
באופן קבוע. יש לי גיטרה חשמלית שאני הורס איתה את הקירות.
השכנים נכנסים לנרבים, אבל אני שם עליהם זין. יש לי מערכת
תופים וגם רמקולים בגודל של ארונות למוסיקה שלי. אני חי את
הרוק נ' רול, בן-אדם. יש לי זיון כל לילה, כל פעם מישהי אחרת.
אני יורד גם ל-הכי מכוערות, לא אכפת לי. אני אוהב כשהן מלקלקות
לי את הביצים. וודקה בבוקר, כוסית לסדר ת'ראש. אם היא נשארת
לישון אני עושה עליה בבוקר עוד סיבוב. בנות אוהבות סקס על
הבוקר, זה מסדר להן ת'ראש לכל היום. הן יוצאות לעבודה וכאלה
כנשים הגונות ומכובדות. כסף, אחריות, מעמד. נשות ברזל בסביבת
עבודתן. במיטה הן מתחננות שאכאיב להן מאחור. יש לי בעיה
בריאותית קלה - אני עומד למות. לכן אני חי על הקצה, סמים,
אלכוהול, זיונים, רוק נ' רול. נמחק לי המוח וכמעט פוצצתי לעצמי
את עור התוף, אבל טוב לי. זה מכין אותי למוות. לפעמים, כשאני
מביט לשמיים בשעת דמדומים, אני בוכה. אני לא יודע למה. אולי כי
אני רואה את אלוהים, מחכה לי.



חממה
"היינו בחממת הגן הגדולה," היא סיפרה לה, "והוא שאל אם הוא
יכול לנשק אותי. התנשקנו ונצמדנו ויכולתי להרגיש את ההתרגשות
שלו במכנסיו. נגעתי שם, ופתחתי את המכנסיים, הכנסתי יד
וליטפתי, זה היה זקוף וקשה מאוד. להפסיק? הוא אמר לי שהוא לא
רוצה לגמור. הוא אמר לי שהוא צריך ללכת לעבודה. אבל הוא לא זז.
ליטפתי לו שם ואחזתי אותו שם, והתנשקנו, תוך כדי. מצצתי לו את
השפתיים, כל הגוף שלו היה מתוח. יש לו גוף חזק. התנשקנו ונשכתי
לו את הלשון, ומיד הוא גמר לי ביד."

"את בסדר?"

"היינו במיטה, שתינו יין. ניסינו לשכב, אבל לא עמד לו. ניסינו
כמה פעמים. אמרתי שלא נורא. הוא התלבש, אני נשארתי עירומה. הוא
אמר שהוא צריך לבוא אלייך, שלא תחשדי. ואז הוא הביט עליי ואמר
לי להתקרב. הוא עמד ליד המיטה ואמר לי לשבת בקצה שלה בין
הרגליים שלו. הייתי עירומה. להפסיק? הוא ליטף לי את כל הגוף,
ואני פתחתי את המכנסיים שלו והכנסתי אותו לפה. הוא הזדקף לי
בתוך הפה. נישקתי אותו לכל אורכו, ונטלתי את הקצה בפי. ליטפתי
בקצות אצבעותיי את אשכיו. ליטפתי את ישבנו ונישקתי אותו שם,
והוא גמר. את בסדר?"

"רק רציתי להגיד לך שאני עושה את זה בשבילך. הוא גבר נאה וחזק,
אבל אני אוהבת אותך. אני נמצאת עם בעלך וחושבת עלייך, איך הוא
נגע בך, איך נגעת בו. איך הוא נישק לך את הצוואר וחפן את
שדייך, הרגיש את הפטמות שלך זקורות בפנים כף ידו. כמו שאני
מרגישה אותן עכשיו."



טלפון
"הוא מתקלח. הכנתי לו בגדים נקיים. הוא היה כ"כ מסריח. לספר
לך? הבן-אדם לא התקלח כמעט שבוע, כל הזמן הזדיינו, והייתי
נותנת לו לגמור בחוץ. ככה, סתם. עכשיו תביני, הוא עדיין עם
מצעים מהחורף, יישן על שמיכת צמר, מתכסה גם בכזאת, ועוד פוך.
כל פעם כשהייתי עושה לו הוא היה גומר על השמיכות, ועל הפיג'מה,
והם הסריחו. לא, זו אני שלא נתתי לו להתקלח ולהחליף בגדים
ומצעים. רציתי שיגמור בחוץ, רציתי שיסריח את כל המצעים. אהבתי
שהוא יישן בתוך השפיך של עצמו. מה משוגעת? אני ישנתי במיטה
אחרת. היום? היום זה שבר שיאים. יותר משבוע אנחנו מזדיינים,
הבן-אדם מגיע לזקפה, לאט אבל מגיע, ועד שהוא גומר - סיפור. אמר
אני חייב לגמור, נדבק בזה, הסכים לעשות מה שאגיד. אז הוא היה
עירום על המיטה הזו, איזה סירחון, ואני ישבתי על הירכיים שלו -
הוא היה על הבטן. ישבתי על הירכיים שלו והחדרתי לו אצבעות
לרקטום. והוא שפשף את המה שמו על המיטה, על הצמר, והרגל שלי
הייתה ליד הפרצוף שלו. עכשיו תביני מה הלך שם - אני מחדירה לו
אצבעות לרקטום, הוא על הבטן מתפתל כמו זונה, ומנשק לי את כף
הרגל. מה? בטח גמר, זה מה שרצה. לא בגדול, סחטתי אותו הרבה
זמן, אבל גמר. אח"כ כל השפיך נמרח, כמו קודם, והבנתי שה-בן-אדם
חייב להתנקות. אמרתי הוא מתקלח. הכנתי לו בגדים נקיים, גם
תחתונים, והכנסתי את כל המצעים לכביסה. לא, זה לא שהוא עבד
שלי, מה פתאום? הוא פשוט אוהב שאני דומיננטית. חחח... כן, גם
אני אוהבת. מה, הוא הגורילה החמודה שלי..."



מסריח
ליד בר, הוא פתוח כל לילה, והזנב שלה מסתלסל כשהיא מוכרת
חומרים. אני מגיע לשם כל לילה מסריח בתוך עצמי, ומבקש ממנה רק
טיפה אבל לעולם לא מבקש הנחה או בהקפה. היא מכינה לי את החומר
טוב-טוב, ממש מעט גרגירים לבנים, על מראת-כיס עגולה, מגישה לי
קשית קצרה ובעיניה עורמה, מכף ידה אני מסניף, והיא מחייכת
כשאני זורק ראשי אחור והמוח מתפוצץ-נדלק. מנורה קטנה חלשה
מאירה אותה, רק אותה, על רקע קיר אבן ישן מתפורר, וציפורניה
הארוכות - לק שחור מתקלף, זזות כמו זחלים עם עוקצים, חודרות
מבעד לשטרות שהיא סופרת ודוחפת אותן לתוך החזייה שלה, והריח
שלה ריח של צוענייה, יין, תבלין ישן, וסחבות. אבל אני מרותק
לזנב החד שלה שמתנועע - מבצבץ מתוך החצאית, ולפעמים בא איש
גדול קהה חושים, שרירי מאוד ושמן, מדבר איתה בצד כמה מילים,
לוקח כמה שטרות ונעלם. קודם חשבתי שאני משהו קרה לי, מריח אותה
בכל העיר הישנה, בפאבים, בסמטאות, אפילו בחדרי מיטתי, אבל זה
לא שהריח נדבק, לא רודף אותי, אלא רודף את העיר הישנה ונדבק
בה, כי היא מתוך ביבי העיר הישנה נולדה, לה היא שייכת, בה היא
נטמעה ואפילו הבשר שלה ולשד העצמות כבר ספגו הריח, ואפילו
אישוני עיניה וגם מתחת לציפורניה, עד הנשמה.



פרדס
בוקר טוב עולם, מה שלום כולם, אני כבר ילד אמיתי? מה בעצם
אמרתי הם לא זוכרים. ניגבתי לך את התחת. ברגע שאני שונה ומת
וכל הדברים כולם הופכים לסלט כרוב כבוש רקוב מלא עובש ופטריות
רעל. איזה יום היה לנו אתמול, היום, מחר, את לא הולכת, כי תמיד
היית. אני מזכיר לעצמי את הרגעים בו אחזנו ידיים ואת אמרת שאת
אוהבת אותי "מאוד-מאוד." זה לא יפה לשקר, אבל הלב שלך היה כנה
לשעה קלה. אח"כ הלכת ושכחת אותי בין הטלוויזיה לטלפון. הימים
שלי הולכים כל יום אחורה-קדימה, אני מתפלל. לא שהדברים מפחידים
מאוד-מאוד, אבל הם כן מפחידים. כשאני שוכב לישון ואני מאוד
פגיע. אני הולך לאיבוד בתוך החיים שלי עם מלאן הסחות דעת והקול
הפנימי שלי מאבד את עצמו. קנית לי פרוזן-יוגורט, אבל התערובת
לא הייתה טעימה. מצאתי עצמי מנסה ומייחל להיפתר מזה בלי
להעליב, הרי לא אוכל את זה. השרשרת הדקה על צווארך נעה על
עצמות הבריח, אני הרגשתי כאילו אני מריח אותך. בפרדס ההרוס
דיברנו על דברים, אני עישנתי, את היית רצינית. היית מסתכלת
לאופק ולא אליי אבל מקשיבה לכל מילה שאני אומר ושואלת שאלות
נבונות ולא שופטת ולא מנסה לתקן. אבל הלב שלי לא היה במקום
שהוא צריך להיות, הוא בכה, מאוד, הוא ידע שתלכי, אבל לא הפסיק
לאהוב. את הלכת וזה ידעתי שתעשי, ובכל זאת זה כאב מאוד. לבד
במיטה קיצית מלאה זיעה ודמעות יבשות, אני החזקתי את הרסיס
שנשאר ממך. מעולם לא פגעת בי, אני מצטער אם פגעתי, זה לא היה
בכוונה. באמת, זו הייתה אי-הבנה. ראיתי אותך בקניון עומדת
פראית ורדופה, שיערך מתבדר לכל הכיוונים, ואת נראית כאילו חצית
מדבר מים. אבל לא אמרת מילה, רק הבטת. רק הבטת והעיניים שלך
כמו סכינים. אני חשבתי שאני הוזה, הרי אין רוח בקניון, ולא
ייתכן שתעמדי כמו רדופה מלאה רגש אילם ותירי בי את המבט שלך.
אז הסתובבתי והלכתי, הלכתי ממך, עמדת ניצבת כמו פסל בין כל
האנשים, אבל נראית לבד. אף-אחד לא התקרב אלייך יותר מדי, אף
אחד לא הביט בך. כאילו גזרו אותך מעולם הדמיון שלי. בין קירות
וחדרים, זה אני, ולא שכחתי, גם את לא. אני יודע שאת התחתנת,
אני יודע שאת מצטערת. את אמרת "אינני מיטיבה עם אוהביי." ראיתי
אותך בלי לראות רוכנת בחלון לילה לתפוס אוויר, והאיש החדש שלך
קצת איבד אותך לרגע, ואת מביטה בטבעת הנישואים על אצבעך,
ונזכרת בי, ויודעת את כאבי על אהבתי שלא זכתה למענה כנה. אבל
אני בירכתי אותך, הוא בר-מזל, ואני מקווה שהוא יודע ומוקיר.
אנחנו זקנים עכשיו, בטח יש ילדים קצת גדולים. והדרך נמשכת, אני
תוהה לגבייך, אבל לא אשמה בך, פשוט הקשבתי ללב שלי ולא לראש,
כי ידעתי, באמת ידעתי, שאת תלכי, אבל הלב שלי דיבר יותר חזק
וגם אני זה שבחרתי להקשיב לו. קשה לי קצת לזכור את הפנים,
ובאמת ראיתי אותך ולא זיהיתי. אבל אני זוכר את העיניים שרואות
כ"כ רחוק, מרחקים עצומים פתוחים, ואני אהבתי את זה בך כשאני
עמדתי מול קיר.  



זיון
היה בינינו קליק של מבט. ראיתי איך היא מתעניינת בי כשם
שהתפעלתי ממנה. אני לא זוכר מה אמרתי לה, זה היה מזמן. זה היה
בזמן ובמקום המתאימים, אז הייתי גם אדם שונה. אפילו העונה
הייתה שונה, בכל מובן. אבל אמרתי לה איכשהו שאני גר קרוב, ואם
תרצה שתבוא איתי. הרגשתי טוב ומושך, לא חתיכת-חרא כמו שאני
מרגיש עכשיו. היא הייתה צעירה ממני קצת וזה נתן לי ביטחון, אבל
היא הייתה מהיפיפיות הטבעיות האלה, היפות ברמות, שכולם, הבנים,
היו מאוננים עליהן כשהיינו נערים, ואולי גם חלק מהבנות. אבל זה
היה מזמן ואני כבר לא הייתי ילד. הקוסית החטובה הזאת של פעם
הייתה עכשיו צעירה ממני ואני הייתי מבוגר יותר ויותר חכם.
התלוצצתי איתה וחשבתי -אני הולך לפתוח לבת-זונה את התחת.-

נתתי לה להתרגל לבית,ו"הרשתי" לה להתקלח כדי להתרענן, זה היה
שיא הקיץ. היא נכנסה לחדר המקלחת בחזייה ותחתונים, ומגבת שמתי
על קולב. אני עצמי לבשתי בגדים נוחים יותר, והיא יצאה עטופה
במגבת, נשכבה על המיטה, וכמעט באדישות פתחה את המגבת וכמו
אריזת-מתנה התמתחה עירומה. איזה גוף!

היא הייתה מסוג הבנות שאין להן מושג וחצי מושג בדבר, חוץ מזה
שהן נראות טוב. גם זה לא נתן לה יותר מדי ביטחון, כי היא לא
בטחה בכוח היופי. לא ידעתי מה ואיך, אבל העיניים שלה אמרו לי
שהיא רוצה להיות כנועה במשחק הזה. אז פשוט עמדתי לצידה על
המיטה וחשפתי עירום את הזין שלי. כאילו כלום, כאילו כוס-מיץ,
היא פשוט תפסה בו והחלה למצוץ. הוא עמד חזק, והיא התעייפה
וחיכתה למשהו אחר על המיטה. התפשטתי לגמרי עירום עם סימן קריאה
גדול בין רגליי, התמקמתי בין רגליה ובדקתי חומרי סיכה
באצבעותיי. היא הייתה רטובה. שמתי כרית עבה ושמנה מתחת לאגן
שלה, כדי שלא אצטרך לגרד את הסדין, וזיינתי אותה חצי רוכן
עליה. בהתחלה, איך שנכנסתי, הרטיבות והחום, זה היה כיף. אבל
היא הייתה משועממת, אז התבאסתי. שאלתי מה קרה, והיא אמרה שהיא
רוצה בתחת. ככה, כמו ילדה קטנה, מפונקת כזאת - "אני רוצה
בתחת.." אז נתתי לה אותו בתחת, שהיה צר וקטן, הרקטום, והזין
שלי הכאיב לה מאוד, אבל היא אהבה את הכאב. לא ידעתי שהיא אוהבת
כאב. אז נתתי לה את זה כואב, וגם הפלקתי לה בחוזקה על הישבן
וצבטתי לה מאחור את הפטמות. היא השתגעה מעונג וכאב, צרחה כאילו
רצח הולך פה, אני פחדתי שכנים יעשו בעיות, אבל אמרתי על הזין,
לא כל יום מישהי צורחת ככה מעונג, ונתתי לה לצרוח וגרמתי לה
לצרוח יותר, מעונג. גם מכאב - מענג. תפסתי לה בשיער, שהיה ארוך
וערמוני, וזיינתי אותה מה קוראים דוגי-סטייל. אח"כ כבר לא היה
משהו מעניין, היא גמרה, אני גמרתי, היא התלבשה והלכה בלי
להתקלח. אני רק זוכר שהיא אמרה - "אני אוהבת להיות מסריחה
מגבר." מה אגיד - רק לשמוע אותה אומרת את זה שווה יותר מהזיון
עצמו.

עד עכשיו אני לא יודע מה היה שמה.        







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבוקר נפלא
וארצי
נ-ה-ד-ר-ת, כ"כ
מתחשק לי לטבול
בכנרת.



חגלה,
מתחזה למר טרבד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/4/12 17:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה