יעל נווה / שובי |
כי אבדת לי ורחקת ממעוני,
בערוב אוני ובשייר כוחותיי,
עודני מגששת רוחך בשמיי.
ככל שחתרתי ותרתי אחרייך,
כך רחקתי מן המפתול המוביל אלייך,
אותו משעול אשר זנחתי בדמי,
עת סחרתי בקולי עבור אהבתי.
וכשנאלמתי עד כלות ואיני עוד,
והכל נערם לכדי שקט,
אף לעצמי נדמתי חרש,
ונמסרתי ממני בדרך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|