|
המילים שלך
נמלים שנגדע מסלולן
אבודות
טפטופי נשמה זעירים
שברי נשימות
רדודות
אצבעות מרפרפות
על פנים דוממים
טוות חוטים של שתיקות מלטפות
חום מעורר
רצונות רדומים
חיוך מתפשט
למשמע לחישות
אבל
את כבר לא זוכרת בכלל
איך זה מרגיש
כי בסוף
רק המילים נשארות |
|
|
פגשתי שני ערבים
בערב במה
האחרון ושאלתי
אותם "תגידו
אתם מקריאים?".
אז הם אמרו לי
"לא, אנחנו סתם
פועלי במה".
ואני חשבתי
לעצמי, יא אללה,
איזו
גזענות!
בוליביה בסלוגן
הומני בלי
פואנטה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.