הָרִיק נוֹגֵעַ בִּי
מַלְבֵּן אֶת נִיצוֹצוֹת בְּדִידוּתִי הַמַּזְהֶרֶת
לְהָפִיץ בָּהּ חוֹם כָּמוּס שֶׁל הִתְאַדּוּת

גֵּרוּשׁ הַלֵּב, זָרוּת הַמַּבָּט
מֶרְחַק הַנְגִיעָה, תַּעֲנִית הַדִּיבּוּר
אֵלוּ סִימָנֵי הַגָּלוּת
לֹא חֵיק, לֹא שַׁד, לֹא רֶחֶם אֵם
רַק יַתְמוּת רָעָה וּמִתְפַּנֶּקֶת
שֶׁלּא דַּי לָהּ בְּשָמַיִים לְלֹא עָנָן
וּבִמְלוֹא הַפִּינְכָּה מָרָק צַח שֶׁל יַלְדוּת

בַּמִּשְחָק הַזֶּה, בְּמַעֲמָד הַצַּד הָאֶחָד
אֲנִי לֹא אֵרֵד לְסוֹף דַּעֲתֵךְ וְאַת לֹא תֵּרְדִּי
לְשֶלִּי
אַך גַּם אִם דַּי לָך מִמֶּנִּי
אֶל תַּגִּידִי בַּיי
אֶל תֹּאמְרִי בִּי דַּי
הַעֲמִידִי פָּנִים, הַרְכִּינִי כָּתֵף
הַפְשִילִי מַּבָּט, אִמְרִי כֵּן
לְשוּתָפֵך בְּמוֹנוֹפּוֹל הַבְּדִידוּת