בנבכי כל עולמך
כמו ניצב אל מול גן הלום פלאים
פרא טהור
משלח כידון אכזר
גוזר עלייך שנת מתוקים, שנת ייסורים
כמו מדדה אל מול עינייך
כמו פעם.
אישונים מורחבים לאור ירח
נעצמים בין רגע כמו שנייה חולפת אשר עולם לא תשוב
סרק.
לכשאת מתכסה כמו בכל גרמי שמיים
ממטירה עליי טל ברוך, מרעיפה חושניות במבט צרוף עונג
צרוף געגועים.
חיוך עז, בשפתי שני מלטשים את זיו יהלומי שינייך
מבריקה את כפנינה בעודך שורטת בשר חשוף, עור רך
מעולם לא היית במיטבך כמו אז
כמו היום, כמו פעם.
לכשעינייך בורקות במבט ספק עניו ספק יהיר
בגאוותנות מתיימרת את מצלקת את ריאותיי
בעודך מדליקה סיגריה מלהיטה עשן בחלל החדר
מחללת את נפשי ומכתימה את סדיניי
מתהלכת כטווס מרוט נוצות ואני כטלה שבשרו רך
נאכל מבין אצבעותיך כאילו מעולם לא היית רעבה כבהווה
וההוויה אל מול החוויה מתעצמת ומתגמדת כאחד
כאחת היית וכאחת נשארת, כאישה מעניקה
את הערווה הבוכייה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.