אמחה לך דמעה
בחיילי כף היד,
שהורידו נשקם זה מכבר,
אפיק נחמה צורמנית ממלתעות
הבלי פה חלושים שהוטמאו בנחל אכזב,
אמלא תרמילי דרך
בחופן שירי התחדשות
וכבמדרשי אגדה
זיכרון ישן יתפרש,
ואשמור התכלית באגרוף הקמוץ
ובזרוע מושטת, ואחרות היפוכים
על דגלי, להיעלם ולחזור
עד שלא אדע מה ביני לבינך
ביני ובינך-אדע שאין ביני
ואין בינך, לכסוף ולסלוד
בו ברגע.
ואת - שלא ידעת להפוך
בה, באובססיה נדרשת
משכלך - להפריח ניצנים
בשנים השחונות,
שגמרת אומר
להיות כאחד עם שורשה,
ראית - אין והוקצית פחוזה
ובהולה-
מוקעת למגבלות גוף,
תדעי את הגבול הכואב,
התיחום הצורב בבשר
להיות רק אהבה,
שחדשות לבקרים -
במיקסם שווא מתעוררת
ושבה לישון תרדמת נצח,
בסופיותה -
נגזר דינה מוות
חותם צו הלב.
|
