לילות של סתיו ועשן סיגריות
מחדירים נוסטלגיה מלנכולית מתוקה לורדיי,
הרוח הקרירה מלטפת כאילו להרגיע
אך זה מרגיש כמו מיליון מחטים קטנות שננעצות בליבי.
שמים קודרים מבשרים לי שהשקט חזר לחיי
אך הוא מביא איתו בדידות עמוקה,
מנסה להיזכר למה עזבתי,
נאחזת בכוח בהחלטות שלא ניתן לשנות.
השחר מביא איתו קולות של חיים
ורק אני פורשת לעולם של חלומות,
רוצה להיות רק ליום אחד מישהי אחרת
להתעסק בבעיות קטנות וחסרות משמעות.
שואפת עמוק, מרגיעה את עצמי
מבטיחה הבטחות שלא יודעת אם אוכל לקיים,
העור החשוף מסגיר את הסערה שמתחוללת בפנים
אהבה ישנה, נשכחת לאט, כמעט נעלמת
מותחת את החבל עד הקצה
להתגרות בגורל, עד שיצחק לי בפנים
משחררת אנחה לחלל הריק
והולכת לחלון להסתכל על העצב. |
