מצחיק לגלות שמצאתי את איטליה דווקא ברחובות הקטנים. בחיי
היומיום, באוויר, וכמובן ביין המדהים שלהם. בחיוכים החמים,
במוזיקה בלתי פוסקת גם אם אינה מוכרת ועדיין לא רציתי לכבות.
מצאתי את איטליה הקטנה ברחובות מלאים בסינים ואמריקאים. מצאתי
בית, וכמובן את השקט והשלווה שקיוויתי למצוא. מצאתי אוויר
לנשימה. הדבר היחיד שעוד לא מצאתי בהיותי ביום השלישי באיטליה
זה את התשובות שכל כך חיפשתי. בין המוני אנשים, ובשמש הקופחת,
בין קירות של מבנים בני אלפי שנים מצאתי סיבה...
אם היה אפשר הייתי שמה את האוויר הצלול והמדהים שיש כאן במשאף
ומשתמשת בו כשנגמר לי האוויר בארץ. כשנגמרים מקומות המפלט,
וכשהתשובות נעשות רחוקות מדי. הייתי רוצה לשאוף את האוויר הזה
בימים שמאבדים משמעות. ולשתות את היין כשהחיים מאבדים טעם,
ולראות חיוכים חמים כמו אלה כשאני מתחילה לאבד אמונה.
הייתי רוצה להשאר לגור כאן בכל פינה ופינה. הייתי רוצה להשאיר
פיסות קטנות מעצמי בכל איטליה. הייתי רוצה להוולד מחדש כאן ולא
לחזור לשום מציאות אחרת. הייתי רוצה למות כאן, ואני בטוחה ללא
ספק שהנשמה שלי הייתה חוזרת לכאן בסוף...