אני כבר לא מתפלל
לשירים שנכתבו
לספרים שיצאו לאור
לציורים חסרי משמעות

עומד בוש ונכלם
מול מילים שכתבתי ולא בישרו דבר
מול קווים עלובים על ניייר בריסטול לבן
זיכרונות מעורערים

שומע את הכלבה נושמת
אני יודע שהיא מחכה לי
הדבר היחידי
שמחכה לי בסוף היום

לוגם לגימות אחרונות
מכוס שתייה קרה
ומביט על עצמי במראה
זיפים של זקן ושומן גוף יבש

אני כבר לא מתפלל יותר
תפילות חסרות שחר
מחילות וסליחות, חטאים ועונשים
רשימות ארוכות שלא נמחקות

אלוהים נמצא עכשיו
במעצר מחשבתי
התקף אפליפטי
ניתוח לב פתוח

ואני יושב בחדר ההמתנה
מחכה שהרופא יצא
ויאמר לי
אם אני יכול להמשיך לא להאמין

על השולחן
שירים שלא כתבתי
ספרים שלא הצלחתי להבין
ובמיטה, אין אישה, אין מגע

אני רוצה לקחת חופשה מהמחשבה
מזיכרון בלתי תלוי
מחטים וזריקות, רופאים וגלימות
מה הם רצו להשיג

בידיים הקשורות
בעיניים הנפוחות
בקטטר שמחזיק אותו חזק
ומונע ממני להיות הגבר שחלמתי להיות

צלקות ופצעים מול המראה
ואותות של חמלה
אני נלחם על כבודי
מול אנשים יותר יפים, יותר חזקים
מאמינים גדולים

אני לא מצטער שאני לא מתפלל
אני לא מצטער שאני לא מאמין
לא מבקש סליחה על שום דבר שעשיתי
רק על מה שלא עשיתי, מגיע לי עונש, אלוהים.