בליינד למון / לורליי |
שוב באה שעת הנהר
ואיני ישן עוד
נושי ילדות
חגים סביבי
להק פירניות
ושייר בי לא נותר
אלא חופת צלעותיי
ועיני רוחי כלות
רק בשרי שבותר
נושא כשושבין
שובלי הדם
אל עובי מצולות
תשעה קבין
של עומק קר
קוראים לי הקולות
לא אדע, נים נסתר
או שירת סירנות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|