לילדים שהיינו יש היום ילדים, 
הילדים של פעם - עכשיו הורים! 
טיפות מים זהות ובבואות פנים דומים, 
והם מתרוצצים ביננו, הקטנים! 
של אלה שפעם שיחקו איתי כשהיינו ילדים 
 
ואוהב אותם כאילו היו שלי, 
החברים הקטנים שלי - מהלכים לידי. 
דור חדש על אדמה נלחמת, 
גדלים כאן עכשיו, בדממה מוחלטת. 
 
עצים גבוהים, צמחו אל מרום העיט, 
רווי פרי וענפים של בית. 
ולאמיר מהצמרת -  יפות השתיים. 
ולאברהם אבינו - יפת פנים אחת בינתיים 
ולארז גבוה מרשימים הם השניים, 
ואורן דוקרני בעקבות השניים, 
עצים יפים ושובבים, הופיעו פעמיים. 
ולשבט המנשה -  עץ חדש נטע וכה יפה 
פרדס של פירות, כזה מתוק ומושלם למראה. 
 
ועצים נוספים ביער שוכנים, 
צומחים לאיטם - בשקט ממתינים... 
בשנות הבוסר בינתיים  נהנים, 
להביט בם גדלים שם, וכל כך משתנים 
 
ואולי יום אחד - את שורשינו ניטע 
ונתאחד בהרמוניה - נאהב ונברא 
באשר יום אחד בבואתנו תהלך שם, 
תלבש פרצופנו ותנשום גם... 
 
ודור חדש יתפוס את מקומו, 
ביער הקסום הזה - לאורכו ורוחבו. 
להם לרוץ שם, לשחק ולגדול. 
להביט, להבין, לטעום ולשאול. 
 
ושם עצים קטנים - יצמחו לאיטם. 
דומים לעצים שגידלו אותם, 
אהבת עזות, וללא תנאים 
מחבקת ומרעיפה, אהבה של עצים 
  |