מנקה את הרחוב בכנפיי מעילו
מבקש להיכנס בנימוס לכל חור מצחין
לילה יורד והשקט מתגבר
אלפי מראות פוצעים בו רסיסים
כי השמיים הלכו, הוא אומר
מבליע דמעה וחונק כאב
זה עולם ללא אלוהים
שמש מתגברת מכה בעורף
השכנים לא אומרים דבר,
מעולם לא אמרו
אני מנקה את כנפיי מעילו
מסדר את לבושו
לא תראה אותי הלילה, הוא אומר כמו צל
הרוח הרעה זוחלת רעבה עם שיניים על הקירות
נמאס לי מיין, נמאס לי משטויות,
אבל אין דבר אחר, הוא אומר
כ"כ קל לנשום, הם אומרים
מה הם יודעים
רוח מתגברת, מחליפה צבעים
אבל תמיד פוצעת, נתזי-דם
אני מחליק על הקרח והוא נשבר
זרמי-קור-אימה לא יהרגו אותי עכשיו
זה יבוא לאט
כמו מוות שדופק בנימוס על הדלת
נכנס לחדר בהילוך מתנצל
היא מקיאה דם, והוא לא ממצמץ
או שהמוות יבוא סוף-סוף, או שלא
דבר אינו חשוב
הוא נכנס בצד, ובצד קשה לנשום
גם היריות והרסיסים פוגעים ביתר קלות
הוא מתנשם, ריאות מחוררות
הלילה לא יתפוס אותי, הוא אומר
אבל אני רואה את הלילה תופס בגרונו
הכאב קשה מנשוא
אבל הוא מדליק סיגריה, ממלמל בנימוס
נדמה שלא, הוא מקשה קושיות,
אבל ייתכן ויש סיכוי שדברים יהיו אחרת
אני מעריץ אותו על המילים,
אך קשה לי להאמין למילה אחת מפיו.