אנה לי ג'ולייט / כי אנושית אני |
ודשא רך את כפות רגליי
עיניי עצומות מעונג
וליבי בוכה מהתרגשות
אתה אוחז בידי
הפשטות שברגע זה
מרגישה לי כמו נצח
כאילו מעולם לא נולד הכאב
וחם, כל כך חם לי
בוערת אני ברצון לעוד
אך לא אוכל כי אנושית אני
ולא מגיע לי אושר שכזה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|