|
רוח מדגדגת את פניי
ודשא רך את כפות רגליי
עיניי עצומות מעונג
וליבי בוכה מהתרגשות
אתה אוחז בידי
הפשטות שברגע זה
מרגישה לי כמו נצח
כאילו מעולם לא נולד הכאב
וחם, כל כך חם לי
בוערת אני ברצון לעוד
אך לא אוכל כי אנושית אני
ולא מגיע לי אושר שכזה |
|
|
בעצם, האיש
האדום בצד נמצא
שם רק כדי
שתכתבו עליו
סלוגנים. הו,
אומללים! כיצד
אתם נופלים ברשת
כסרדינים
מכונפים!
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.