New Stage - Go To Main Page

אבי אלף
/
תיבת המכתבים

תיבת המכתבים עלתה על גדותיה, ארנונה, מכתבים מהבנק, מהביטוח,
חוג טקוונדו, מכבסה חדשה ומיוחדת שנפתחה...המכתבים הרשמיים
והפרסומים הצבעוניים הצטופפו להם בתיבה המוארכת, מחכים לגאולה
שהגיעה בדמות מפתח אלומיניום קטן שהסתובב ושחרר אותם לאוויר
העולם. "אפילו שנות טובות לא שולחים היום בדואר" סיפרתי לעצמי
בעודי מעלעל בערימת הניירות, מקווה, ללא סיבה אמתית, למכתב
אחר, שונה, שלא לומר - מרגש.

חפנתי את הערמה בכפי, נכנסתי למכונית, והנחתי אותה על המושב
שליד הנהג - אני - בדרכי לעבודה. הפעם אסע דרך היער, החלטתי.
דרך עקלקלה, רצופת מהמורות, אבל ירוקה, יפה ורגועה, ללא עומס
המכוניות והפיח שבכביש הראשי. לאחר נסיעה קצרה הבחנתי מימיני
בדוכן בתוך קרון אדום למכירת קפה וכריכים לדרך. ראיתיו גם
בשבוע שעבר, לא ניתן היה לשלא להבחין בו, אבל אז מיהרתי. היום
לא. מכיוון שהייתי רעב, וגם צמא, עצרתי בצד הדרך וניגשתי לבדוק
את ההיצע.

הגזלן החביב ניסה לפתות אותי לקנות את כל מרכולתו, ונעלב
שויתרתי על הקפה. "מה קורה?" שאל בעניין ובחיוך רחב, פותח את
הדרך לסמול טוק קטן. "מצויין", אמרתי, כמנהגי בשנה האחרונה.
"הרבה מכתבים היו בדואר", הוספתי, משום מה. "מה אתה אומר?"
נעניתי, "משהו אישי או חשבונות וחשבונות". "בעיקר הסוג השני...
וגם השלישי" עניתי בחיוך. הסמול טוק התרחב לאיטו, מה שהזכיר לי
שיש גם עבודה. נפרדנו כידידים ואפילו ותיקים והמשכתי בדרכי
לבירה.

מאז אותו מפגש, ולמעשה בגללו, הפכתי את הנסיעה ביער, ואת
הדיבור עם הגזלן, להרגל קבע. לפחות פעמיים בשבוע עברתי דרכו.
השיחות זרמו, משפחה, עבודה, פוליטיקה, ספורט, כלכלה, נשים
ובעצם הכל. הגזלן, מתתיהו שמו (ובקיצור מתי) קיבל אותי תמיד
בשמחה ובשאלה שהפכה למטבע לשון של שנינו "יש מכתבים היום?" אני
מצדי הקפדתי לפתוח את המכתבים רק אחרי שעצרתי אצלו.



אתמול היה יום גשום במיוחד, מהסוג האהוב על דני רופ ותומכיו.
זה היה יום שבו חגגו ארובות השמיים ועמם הפקקים הארציים
והמקומיים. רוקנתי את תיבת המכתבים והפלגתי ליער, נזהר שלא
להכיר מקרוב מדי את המהמורות שכוסו על ידי מים רבים ושוצפים.
התקדמתי לאטי, מנסה להבין מה קורה בחוץ בעזרת המגבים שהתהדרו
בגוון חריקה חדש, ועזרו אך במעט לשפר את הראייה. שקוע בשרעפי
כמעט וחלפתי על פני הקפה.

מרחוק מתי נראה מדוכדך, בניגוד מוחלט להרגלו הוותיק. הוא ישב
לבדו ליד הקרון, משעין את ראשו על ידו הימנית. התקרבתי ונפנפתי
לו בידי "מתתיהו, מה קורה?" להפתעתי הרבה, הוא לא הגיב.
התקרבתי עוד. הדכדוך לא נעלם, הוא נראה בבירור על פניו. בשבילי
זו היתה פעם ראשונה לראותו כך. "העבודה שגרתית מדי, אני צריך
שינוי, שדרוג, חידוש" זו היתה בהחלט הפתעה, בייחוד לי, שמדי
פעם חלמתי על עבודה כה רגועה ושלווה, בחיק הטבע, כמוהו. מתי
נשמע נחוש, אך בה בעת זקוק לעצה, תמיכה. הצצתי בשעוני, חצי שעה
עד הישיבה החשובה שאני כינסתי, אני לא יכול לאחר. מצד שני -
מתי. הוא זקוק לי, אין פה ספק.

"תשמע, אנו חייבים לדבר על זה" עמדתי מולו, והנחתי יד בוטחת על
כתפו שנראתה אף היא שחוחה "מיליונים היו מתחלפים אתך" השמעתי
את העידוד הנבוב. "אפילו אני", הוספתי, לא חוטא לאמת ומנסה
לחזק במשהו את רושם דברי. לא נראה שהשפעתי עליו. על הכביש
הסמוך חלפה לה מכונית בצבע כתום בוהק. המכונית האטה ועצרה,
ונהגת בחליפה לבנה ומחוייטת ירדה ממנה והלכה במהירות לעבר
הקרון. מתי קם והלך לשרת את הלקוחה, שביקשה שני כריכי דלעת,
מעדן הדגל של מתי. אני ניצלתי את הזמן כדי לבטל את הישיבה. מחר
גם כן יום.



מתי חזר ממשימת המכירה מאושש קמעה. הדבר ניכר בתנועותיו ואפילו
קומתו גבהה מעט. אולי הגברת בחליפה השפיעה עליו, אולי היתה זו
השמש שהפציעה לפתע מבין העננים האפורים וחיממה מעט את האוויר
הקפוא, אולי היה זה משהו אחר, וכנראה שלעולם לא אדע. החיוך
התמידי שלו, זה שנעלם, חזר, אם כי בקטנה. "אז מה, יש מכתבים
היום?" שאל.






היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/6/13 5:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה