נעשית ירוקה וחלולה

טווה קורים
עדינים ודביקים
סביב סביב

עוצמת עיניים
ומתחילה להסתבך
דרך מבט הזבוב

כל כך הרבה ידיים יש לי
נכרכת כמו קורבן

נלחמת ושרה ונרדמת
מעורטלת ודקיקה

פצעים חדשים מנצנצים
במפגשי החוטים החותכים עם בשרי
כמו טיפות טל ארגמני
מתייבשים כנטיפים קהים
חסרי חן

האוויר עובר לאט יותר מאיום הזמן
משייט אל תוכי כמו ערפל עצל
מאיים לחנוק בעיזבון

אני נושמת את אדי האין
אין יד שתהפוך אותי

בועטת את הדפנות
כרוכה ונאבקת
מחדדת שיניים
כתערים רעילים