לזמר יש רעיון חדש. הוא הולך לעשות ממנו מיליונים. כשהוא התקשר
אלי לפני חודש לספר לי עליו הייתי באמצע חלום שבו אני מלמד
קבוצת נשים מאריזונה עם חזה גדול לשחק כדור-מים. קפטן אריק, הן
היו קוראות לי בחלום. ואני הייתי עומד מחוץ לבריכה בכפכפים, עם
משרוקית שתלויה בחוט על הצוואר וצועק להן שהן לא עושות מספיק
הגנה.
האמת שמכל הרעיונות של זמר זה דווקא נשמע לי כמו אחד שבקלות
יכול לתפוס. והוא ידע את זה. לכן הוא לא סיפר עליו לאיש והחליט
ללכת על זה לבד ולהתפטר מהחברה. ככה הוא היה תמיד, עוד
מהתיכון. מחפש את הדרך הכי קצרה אל התהילה. והרעיון הזה,
שבהתחלה נשמע כמו מדע בדיוני, יצא פשוט להפליא. מסוג הדברים
שאתה שומע וישר שואל את עצמך, 'איך לא חשבתי על זה בעצמי.'
שום דבר מיני לא היה בחלום ההוא. להיפך, הנשים האלה עם החזה
הגדול, אהבו אותי כמו אח.
הן היו הולכות איתי לאכול פאי תפוחים ולרקוד ריקודי עם בקבוצות
של 80 איש. היינו ממש חברים.
אחת מהן אפילו שידכה לי את אחותה הקטנה ליסה, סטודנטית
לפסיכולוגיה, שיש לה עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה. התאהבתי בה
מיד. היא הייתה בדיוק כל מה שחיפשתי לפני כן באישה.
שלושה שבועות לקח לזמר לפתח את הרעיון שלו. עבד עליו כל יום
מהבוקר עד הלילה.
אתמול הוא הראה לי איך הדבר הזה עובד.
"כל מה שצריך לעשות זה להוריד את האפליקציה אל האיפון, להקיש
בתוכה את תאריך הלידה שלך עם השעה המדויקת שנולדת בה, להקיש את
התאריך הנוכחי וכמה שניות אחרי זה אתה יכול לראות את עצמך עשר
שנים קדימה." התלהב, "אתה יכול לראות איך אתה נראה, מה אתה
עושה, את מי אתה מזיין. והכל באיכות HD. רק לפני שעה ראיתי איך
אני יושב בלוס אנג'לס ומקבל מציצה מהבת של מדונה. הבעיה היחידה
היא שכל פעם צריך להכניס את התאריך הנוכחי כי העתיד יכול
להשתנות בגלל דברים שקורים היום." הסביר.
"בוא למשל נכניס את תאריך הלידה שלך," הציע בלי לשאול אם אני
בכלל מסכים, "לוחצים על הכפתור הוורוד והופ... הנה אתה." שאג.
בטלפון שלו יכולתי לראות את עצמי נוהג במונית סקודה לבנה בדרך
לשדה התעופה כשבמושב האחורי יושבים זוג צרפתים שלא מפסיק
להתלטף ולהתנשק.
אני לא מאושר שם במונית, רואים את זה עלי ישר. כשאני עוצר
במחסום של שדה התעופה ניגש אלי בחור אתיופי עם עוזון ומבקש
שאפתח את הבגאז'. אחרי כמה שניות שהוא מפשפש שם אני מתחיל לאבד
את הסבלנות . "אם תמצא שם נפט אדיסו, מתחלקים חצי-חצי," אני
זורק לו והזוג הצרפתי מאחור לא מבין למה אני מתגרה בו.  "לפחות
לא הקרחת," ניחם אותי זמר והריץ כמה חודשים קדימה. עכשיו אני
יושב מחוץ לחדר ניתוחים ומנקה את הנעליים עם היד בעזרת רוק.
לידי יושבים איש מבוגר שכל כמה דקות מציץ בשעון ואישה שמנה
מחומצנת שמלטפת לי את השיער. "יהיה בסדר מר מזרחי," אני אומר
לו, "הכול יהיה בסדר." אחרי שנייה יוצא הרופא ואומר לנו שהיא
נפטרה. מזרחי הזה ממרר בבכי ואני לא מפסיק לשפשף את הנעל על
החלק האחורי של הג'ינס שלי.
בחלום שלי, ליסה נכנסת להריון ואני נאלץ לקחת עבודה נוספת
בתחנת רדיו קטנה שמשדרת שירים משנות השישים. אני דווקא אוהב את
זה. לפני  השידור אני מקדיש את התוכנית כל פעם למישהי אחרת
מהקבוצה ובין השירים אני מספר סיפורים קטנים מהחיים על אהבה
ואלוהים. כאלה שמשאירים בך משהו בתוך הבטן ויורדים טוב עם שיר
מרגש. ליסה מאזינה לכל שידור שלי ואם היא במקרה מפספסת אז
כשאני חוזר הביתה היא מבקשת ממני שאספר לה את כל הסיפורים
שספרתי למאזינים. רק ככה היא נרדמת.
"זה נחמד," אני אומר לזמר ומחזיר לו את האיפון, "באמת נחמד."
הוא תוקע בי מבט זועם ואומר שזאת ההמצאה הכי טובה מאז החוטיני
ורק בגלל שבעתיד שלי אני נהג מונית שנשוי לקרנף זה לא אומר
שאני לא צריך לשמוח על ההמצאה שלו. "להיפך," אני אומר לו,
"להיפך. אני דווקא שמח." הוא מכניס את האיפון לכיס האחורי של
המכנסיים. "למה אתה מתכוון?" הוא שואל בהיסוס, אני מחייך
ומסביר לו שבניגוד אליו שמעכשיו צריך לחיות כל יום בפחד, כדי
לא לשנות את העתיד הוורוד שלו, לי מחכה מונית לבנה ואישה שמנה
מחומצנת. "יש לי עשר שנים לעשות הכול כדי לשנות את זה. כל יום
הוא בשבילי ניסיון חדש." אני אומר לו. הוא קורא לי אידיוט
ונכנס לאוטו ונוסע. מחר אני אבקש ממנו שיעזור לי להמציא
אפליקציה שהופכת חלומות למציאות. זה יכול להיות סיפור נהדר
למאזינים שלי. ואם במקרה ליסה תפספס את התוכנית הזאת, אספר לה
על הסיפור של זמר כשאגיע הביתה.
רק ככה היא נרדמת.