את האהבה שלה היא שומרת בצנצנת זכוכית שקופה על השיש ליד הכיור
בדירה שהורישה לה סבתא שלה אחרי שנפטרה. כל בוקר, עוד לפני
שהיא שותה קפה או אוכלת משהו, היא יורדת למטה אל הצנצנת
שמחייכת אליה ומוציאה ממנה חתיכה קטנה של אהבה ומתענגת עליה
במשך 2 דקות.
2 הדקות האלה ממלאות אותה בתחושה של אושר גדול שאף אחד אחר לא
יכול להסב לה.
מיד אחרי שהיא מסיימת היא מרתיחה מים בקומקום חשמלי ונכנסת
להתקלח. בימים אי זוגיים היא חופפת את השיער. אחרי זה היא
הולכת לעבודה ומשם חוזרת ישר הביתה לקרוא ספר או לראות סרט ב
DVD , בד"כ סרט אמריקאי, לפעמים סרט זר, איטלקי, של ריצ'ארד
האריס או רוג'רו דאודטו.
גם הבוקר כשהתעוררה ירדה מיד למטה אבל גילתה שהצנצנת ריקה.
ואפילו שהצנצנת שקופה לגמרי היא הכניסה לתוכה יד עדינה ומיששה
את התחתית.
לא היה בפנים אפילו פירור אחד.
היא נשענה עם הידיים על השיש והביטה בצנצנת הריקה. המחשבה על
לצאת לחפש אהבה בערב גרמה לה להיות מדוכדכת. היא לא אהבה לעשות
את זה.
היא עלתה בלי הרבה חשק בחזרה למעלה להתקלח ובדרך לעבודה החליטה
שהכי כדאי שלא לחשוב על זה יותר מדי ופשוט לעשות את זה.
"שעתיים של סבל יחזיקו אותי למשך חודש לפחות." מלמלה לעצמה
במונית. הנהג שהסתכל עליה דרך המראה חייך, "ככה אני מרגיש
בימים של כביסה," אמר וגירד בחזה, "רק שאצלי זה מחזיק בקושי
שבוע כי אני חייב להחליף תחתונים פעמיים ביום, ככה שמצבך עוד
טוב." היא חרקה שיניים והוציאה מהתיק את הנייד שצלצל. זאת
הייתה אמא שלה שהתקשרה להזכיר שהיום זה יום הנישואים של אחיה
הגדול ושלא תשכח להתקשר ולאחל מזל טוב.
בעבודה, היום שלה נראה  לה ארוך במיוחד. ככה היא כשאין לה
אהבה.
פתאום הכל מרגיש לה קשה יותר וחסר טעם.
גם ארוחת הצהריים עם ניצה הגברית שתמיד מצחיקה אותה נראתה לה
היום משימה קשה ומעייפת.
לבית היא חזרה בשעה חמש ומיד נשכבה על המיטה הקרה שלה וקברה את
ראשה מלא התלתלים בכרית. אחרי דקה הסתובבה לשכב על הגב ונזכרה
בפעם האחרונה שהצנצנת שלה הייתה ריקה.
זה נראה לה כאילו עברו כמה שנים מאז למרות שעברו בדיוק
חודשיים.
גם אז היא הרגישה ככה ובלילה ההוא לפני חודשיים יצאה למועדון
בנמל לחפש אהבה, אבל בדרך פגעה עם האוטו ברוכב אופניים ובילתה
איתו חצי לילה בבית חולים.
היא לא הרגה אותו או משהו, אבל הוא יצא מזה עם גוף מלא בעצמות
שבורות וחתכים עמוקים ברגליים. כשהסיעה אותו לפנות בוקר הביתה
הוא הזמין אותה אליו לקפה והיא נשארה אצלו יומיים שלמים בלי
לחזור הביתה. הזיונים איתו היו ממש חלשים. חצי מהזמן בכלל לא
עמד לו והיא גמרה עליו שפורפרת שלמה של קרם ידיים בניסיונות
להעמיד לו את הזין.  אבל זה לא הפריע לה בכלל.
היה לו לב טוב והוא התמסר אליה לחלוטין. קראו לו עמוס והוא
בדיוק יצא מקשר של שלוש שנים עם בחורה אתיופית שבגדה בו יומיים
אחרי שהציע לה נישואים. האהבה שלו הייתה שבורה לחתיכות והיא
אהבה את זה. זה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה. הדבר שהיא הכי
שונאת זאת אהבה גדולה וחזקה שלא ניתן להכניס אותה לצנצנת
השקופה שלה.
בשעה עשר וחצי היא קמה מהמיטה להתלבש. היא פתחה את הארון ולבשה
חצאית מיני שחורה וחולצת סטרפלס לבנה בלי חזייה. ככה היא תמצא
אהבה בלי לבזבז יותר מדי זמן על בחורים שלא אוהבים לתת מעצמם
בלילה הראשון.
היא הזמינה מונית ונסעה אל אזור התעשייה הישן למועדון חדש
שנפתח וכל העיר דיברה עליו.
היא התיישבה על הבר והזמינה שני שוטים של וודקה. מאחד השולחנות
הסתכל עליה בחור מקועקע על כיסא גלגלים. היא חייכה אליו
וסיימה בלגימה את המשקה שלה. אחרי דקה בדיוק ניגש אליה בחור
גבוה וצעיר, אולי בן 25 והם התחילו לדבר. הוא סיפר לה שהוא
מאומץ ושמעולם הוא לא פגש את ההורים שלו ושעד גיל 12 הוא בכלל
חי בפנימייה בדרום הארץ עם עשרה שותפים יתומים באותו החדר. היא
ליטפה לו את השיער ואמרה לו שזה סיפור ממש עצוב. הוא הנהן
בראשו ואמר לה שהוא בחור חזק וזה כבר מאחוריו. ושעכשיו הוא
סיים ללמוד באוניברסיטה ויש לו עבודה טובה בחברת היי טק. "רק
חסרה לי מישהי שאוכל לחבק אותה כל לילה ולאהוב אותה." אמר
היתום.
היא הזמינה עוד שני שוטים של וודקה והניחה את הידיים שלה על
הכתפיים שלו סביב לצוואר.
העיניים שלו נעצמו כשהיא נישקה אותו והיא יכלה לראות איך הנכה
המקועקע לא מוריד ממנה את העיניים.

חצי שעה אחרי, אצלה בדירה, על המיטה הקרה, היתום גמר בתוך 5
דקות ומיד חיבק אותה בכפיות ונישק לה את העורף. "תנוח מותק,"
לחשה לו מעבר לכתף שלה. "תנוח איתי, הכול בסדר."
כשנרדם ירדה מהר למטה והוציאה סכין גדולה מהמגירה.
בדרך כלל היא מתקלחת מיד אחרי שהיא מזדיינת, בטח עם מישהו שרק
הכירה.
היא לא סובלת את הריח של גבר זר שנשאר לה על הגוף.
אבל היא ידעה שמחכה לה הרבה עבודה ולרגע הצטערה שלא הלכה על
הנכה המקועקע.
היא הרתיחה מים בקומקום החשמלי וחזרה ושיננה לעצמה בראש בזמן
שחתכה את האהבה החדשה שלה וערמה אותה לקוביות קטנות ומסודרות,
ששעתיים של סבל יחזיקו אותה למשך חודש שלם.