יורם את עיניו עצם
וסופר בקול רם:
שבע, שמונה, תשע, עשר...
לא תלמיד ו לא פרופסור,
לא חייל,לא רמטכ"ל,
אגלה אתכם חיש קל
ואם מישהו עומד מאחורי הגב-
הוא פסול, הו לא נחשב
ואן-טו-טרי!איינס-צוויי-דריי
אני פוקח את עיני!"
ועכשיו המטופש
לחפש אותי ניגש,
אך אני כמו במלחמה
אערים עליו ברוב עורמה!
להד"ם, לשוא, בכדי
יורם לא ימצא אותי!

אני זוחל ומתכרבל,
אני שקט יותר מצל,
אני רואה ולא נראה,
אני אהיה מה שארצה,
מעתה ועד עולם
נעלם ולא קיים,
אני לובש, פושט צורה,
רק מחשבה - וכבר קרה:

אני יוגה-
               לא נושם
אני נגה-
              אור ושם,
אני אינדיאני-
                     בלי נוצות,
אני גולני-  
                   בלי דרגות,
בקיצור אני הכל-
                           בלי תנועה ובלי קול...


יורם  מביט ומחפש,
הוא מתרחק, הוא מפספס,
קיר עזב, עמדה נטש,
סתם יורם מטופש!

אני מתגנב יחיד ליעד
בלי כל פחד ובלי רעד,
נמר כזה אשר  זוחל-
אם יתקרב אז יתנפל,
לאט-לאט ובלאט...
עוד מעט,עוד קצת,עוד קצת!
ופתאום פריצה,זינוק
כמו זרם מים מזרנוק,
כמו חץ מקשת, ברק מהיר
אני פוגע בידי בקיר
ומכריז, צועק בלי בוש:

ח'ת שתים שלוש!
יורם לך לאבו גוש,
תחפש את אחשוורוש,
מלכת אסתר ואת מלקוש
ואם תראה את האמגוש
תבקש ממנו ראש!
ח'ת שתים שלוש!"