תְּהוֹמוֹת שֶׁל בְּדִידוּת
וּמַפְתֵּחַ עַל צַוַּאר
אִמָּא שֶׁעָבְדָה שָׁעוֹת
כְּדֵי שֶׁתְּהִיָּה קוֹרַת גַּג
וְחִנּוּךְ יָקָר וּמְסֻדָּר.

הַזִּכְרוֹנוֹת הַטּוֹבִים,
אִם הָיוּ, דָּהוּ וְנָמוֹגוּ
נוֹתָר גַּעְגּוּעַ וּכְאֵב
מִתַּחַת לַצְּלָעוֹת מִשּ-ְמֹאל.

פַּעַם רָצִיתִי לַחְזֹר הַבַּיְתָה, לְשַׁחְזֵר.
לְעֶצֶב עָבָר מְשֻׁפָּץ וְנָקִי מִפְּגָמִים.
אֲבָל גַּם אֲנִי לֹא אוּכַל
לְהַמְצִיא לִי
זוּג הוֹרִים מְאֻשָּׁרִים.