חן שזר / עשרה וקצת |
ואני מושיט לה את
ידי, מוכן להתפנק.
זו היא.
היא שרה לי שירים,
ומקריאה לי סיפורים,
על חתול ועכברים.
אני הופך את הדפים
עדיין לא מבין את
המילים,
אבל קולט את המוזיקה.
היא שלי.
אני חש באהבתה
ואני שמח
לקראתה.
יום אחד
כשאהיה גדול
גם אוכל לומר לה
היא הסבתא שלי
ובינתיים אני רק מתרפק
ומחייך
ופושט זרועות
לקראתה.
אני רק בן עשרה
חודשיים וקצת.
אבל היא שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|