נשארתי לשבת שם רק עוד קצת אחרי שהלכת,
תמיד יש את התחושה הזו אחרי שאתה הולך, זו שתקועה בגרון.
עיסת רגשות של הקלה ואשמה, כאב לב והחמצה.
אלוהים אדירים, כמה החמצה.
הפעם נשארתי לשבת שם רק עוד קצת
ובכיתי עלייך ובכיתי עלינו
ובכיתי על החיים שמעולם לא היו
ובכיתי על מה שישנו
ובכיתי על מה שהיה.
היה יותר מדיי.
זה קשה, אתה מבין.
אתה בטח לא מבין.
אולי אף אחד לא מבין כמה זה קשה. לי.
כמה אתה כואב לי.
כמה אני יודעת שאתה ראוי ליותר.
נשארתי לשבת שם רק עוד קצת
את הדמעות האלה הייתי חייבת לנגב
ופשוט להמשיך לשקר.