הוא מיהר והשאיר את המיזוג הנעים מאחוריו, חתונה של בן הדוד
היא לא דבר של מה בכך, עליו להספיק להתארגן ולנסוע. דלתות
הזכוכית הגדולות של בית המלון שבו עבד נסגרו אחריו והוא עשה את
דרכו בטיילת ההומה אדם בשעת צהריים זו. מלון "התקווה" הגדול
שבו עבד בימים ובשעות החופשיות שלו, היה החדיש בין שורה של בתי
מלון שהוקמו לאחרונה לאורך חוף הים, עם התגברות התיירות
והפריחה הכלכלית המוגברת. מידי קיץ זרמו נחילי תיירים והציפו
את העיר. נמל התעופה הקטן היה צר מלהכיל את כולם ובמהלך השנים
האחרונות נוספו שני מסלולים נוספים שקלטו את המטוסים הגדולים
מאירופה.
הוא נכנס אל החניון מעבר לכביש והניע את המכונית הקטנה שלו,
לאחר שנים רבות, המכונית הייתה עבורו התגשמות של חלום עד לפני
עשרים שנה, כשעוד היה ילד קטן, מכונית כזאת לא הייתה אפשרית
בכלל. הוא עלה על הכביש ברחובה המרכזי של העיר וחלף על פני
הקניון הגדול כשלחץ על דוושת הגז, ממהר לתחנת הרכבת
נסיעה ארוכה ציפתה לו, את הבשורה על החתונה קיבל כבר לפני כחצי
שנה, צלצול רועש ומטריד הסגיר אותו למבטיהם המשתהים של
הסטודנטים והמרצה באודיטוריום הגדול של האוניברסיטה. ולמרות
שמדובר באחד מהקורסים העמוסים והחשובים בדרכו לתואר מהנדס הוא
קם מבויש מהכסא והתחמק אל מחוץ לכותלי האודיטוריום. בן דודו
מהעבר השני של הקו בישר לו שחברתו הסכימה להצעת הנישואין שלו.
מאז אותו יום הייתה ההזמנה רק עניין של זמן והוא ציפה לה בקוצר
רוח. לפחות כמו קוצר הרוח שבו ציפה לתשובה בנוגע להתמחות שלו.
לקראת סוף לימודיו שאף לקבל ניסיון מעשי בתחום האלקטרוניקה שבו
עסק. ניסיון תעסוקתי בעודו סטודנט בחברת דרים-אפ הענקית הייתה
משאת נפש של כל מהנדס מתחיל, יצרנית הענק האמריקאית בחרה
להשקיע ולפתח את מרכז הפיתוח והייצור שלה, דווקא כאן, דווקא
באיזור התעשייה החדיש שצמח כאילו מכלום בסמוך לעיר שלו.
גורד השחקים הענק שהתקרב אליו סימן את איזור תחנת הרכבת, ליבה
העסקי של העיר, על משרדי עורכי הדין, הבנקים,המסעדות המטופחות
ועוד. הוא מיהר להחנות את רכבו בחניון הסמוך ופנה אל השער
הגדול שקידם את פניו, שעון ענק שהשתלשל מהתקרה בישר על השעה
רבע לארבע והוא מיהר למכונת הנפקת הכרטיסים. משם ירד אל איזור
הרציף, והתיישב על ספסל ההמתנה.
הרכבת גלשה אט אט אל מקומה ועצרה בנשיפה. מראה הרכבת ריגש אותו
בכל פעם מחדש. מערכת הנדסית מגרמניה וקרונות מגנטיים שריחפו
במהירות של 300 קמ"ש. בתוך כשעה הוא עתיד להגיע ליעדו. ובניגוד
מוחלט למהירות המטורפת שהנוף חלף כעת מולו מבעד לחלון היה השקט
העדין, מן לחישה שקטה שכאילו הודיעה שאכן הרכבת נוסעת, או
משייטת בעצם, ולא עומדת במקום.
עם הגיעו ליעדו יצא אל בית המלון הקטן שבו שכר חדר ללילה, בתיק
היד נשא את בגדיו ומספר חפצים אישיים. בהיכנסו למבואה שטף את
פניו זרם של אוויר קר, נער המעלית טפח על פניו, מופתע הוא
הסתובב אליו ומצא את עצמו ממצמץ אל מול מפקדו. ישנתי כל כך
עמוק ? שאל בלחישה מבוהלת. ששש... היסה אותו המפקד, עמוד השחר
עלה באופק... תקתוק חדגוני ורחוק של מסוק נשמע מעבר לאופק. הוא
ומפקדו נסוגו שפופים אל מעבר לשדרת העצים, לחיצה מהירה על
המפסק והאיזור כולו הואר ברשף גזי הפליטה של רקטת הגראד
שהתעופפה מעלה מעלה. תודה לאל לראיס שלנו שבחר בשנת 2000 לפתוח
באינתיפאדה נוספת ולא להמשיך בשלום האמיצים, חשב לעצמו.