איך
הייתי פעם
חלק ממשהו שהוא
הרבה יותר מבית ואין
הרבה דברים שהם
יותר מבית
הייתי
פעם חלק
מעיר בלילות זכיתי
אפלו להיות עיר שלמה
כל כלה היתה שלי הייתי
כנסיך פסעתי על שטיחים
אדמים בכל מקום בו
עברתי נפלו עליי
פרחי לוטוס
ויסמין
ובחורף היו
יורדות עליי אותיות
של קדוש לבנה ומיד
אחריהן כלהק אוזים היו
באות גם המלים מלים
רטבות שרככו לי את
הלב ושטפו מעליי
כתמי כעס
ופחדים
והכי אהבתי לחזר
הביתה עם בגדים ספוגים
באותות ובמופתים וכשפשטתי
אותם וחלצתי את הנעלים
הרגשתי כמו גופי שקוף
והנפש שלי היתה
לפתע ישות
עצמאית
ומתוכה נשמעה
לחישה
                     "מים  רבים לא יוכלו        
                  לכבות את האהבה              
              ונהרות לא ישטפוה"  (שיר השירים)