|
איך
הייתי פעם
חלק ממשהו שהוא
הרבה יותר מבית ואין
הרבה דברים שהם
יותר מבית
הייתי
פעם חלק
מעיר בלילות זכיתי
אפלו להיות עיר שלמה
כל כלה היתה שלי הייתי
כנסיך פסעתי על שטיחים
אדמים בכל מקום בו
עברתי נפלו עליי
פרחי לוטוס
ויסמין
ובחורף היו
יורדות עליי אותיות
של קדוש לבנה ומיד
אחריהן כלהק אוזים היו
באות גם המלים מלים
רטבות שרככו לי את
הלב ושטפו מעליי
כתמי כעס
ופחדים
והכי אהבתי לחזר
הביתה עם בגדים ספוגים
באותות ובמופתים וכשפשטתי
אותם וחלצתי את הנעלים
הרגשתי כמו גופי שקוף
והנפש שלי היתה
לפתע ישות
עצמאית
ומתוכה נשמעה
לחישה
"מים רבים לא יוכלו
לכבות את האהבה
ונהרות לא ישטפוה" (שיר השירים) |
|
|
אודיסאוס, בחור
תמים היה, יצא
את ביתו לעשרים
שנה והאמין
לאישתו כשאמרה
שלא הזדיינה
בינתיים עם כל
החבר'ה
חרגול וצפיחית
בדבש מנסים
(לשוא) להיות
עממיים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.