נשמות תועות שכמותנו
רצות יחפות על כר-עולם,
מרחרחות אחר פיתולי שבילים
בכוח תקווה תמה,
משרבטות בפסיעותינו עיטורי עתיד,
מגלגלות בינינו צחוק עיקש,
נאחזות בכל שאריותינו בניצוצות אהבה.
ובסוף -
נפרוש כמיהת ידינו אל נצחה של שמש
והן אט תצנחנה
חופנות גרגירי ניסיון
של זמן שאול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.