ראיתי את טובי המוחות של דורי
מנפצים זגוגיות של בנק
בזעם ניגר וזיעה של יוני
בואך חום יולי-אוגוסט
לוחצים את דפנות העיר כמו
שמיניית עוברים המנסה להידחק דרך
צינורות הבירוקרטיה הצרים מלהכיל
את עובדיה הזרים ואובדיה
של העיר
את עובדי האלילים והאלוהים
שבקרבה
ואת ממזריה הרבים מספור
כחול אשר על שפת ימה
השסועה
עומדים בתור
לכספומט
מתודלקים בזעם נגד המכונה
נגד השיטה
נגד השיטיון
נגד הניוון
נגד הכיוון
ומול הרוח
מטושטשים מכדורים נוגדי
דיכאון, נוגדי חרדה, נוגדי מציאות, נוגדי זיקפה
נוגדי פעולת נגד
חמושים בכעס ואכזבה
ומרירות חורכת בטן
מהפכת קרביים
משוחררים מאידיאלים
אינדיבידואלים שלא באשמתם
תליינים מרצון של עצמם
קורבנות שהותקפו מאחור
שנגררו ופונו וגורשו וכבשו
בניגוד לרצונם
שאיבדו אמון ואמונה
ודרך.
שרוצים מהפכה
מהפכה
מהפכה
שהלכו לאיבוד וירדו מהארץ
ועלו לארץ וקיללו את הארץ
וחזרו לארץ ואמרו:"אין כמו בארץ"
והסבירו שהצבא שלנו הוא הכי מוסרי
כשנפגשו עם תיירים בארץ או
בחוץ לארץ
ואחר כך לא הבינו למה
אמרו את מה
שאמרו
שעשו בי.איי כללי
ובגרות מורחבת
שהוציאו מעל 650 בפסיכומטרי
שעברו את הראיונות הטלפוניים ואת מרכזי ההערכה
ולא התקבלו
שלמדו אמנות ומדעי הרוח
ועמדו בתור ללשכה
שמילצרו בגן אירועים
וירקו לסועדים במנה
כנקמה בבוס שלא אישר להם
לצאת להפסקות
סיגריה
שהתחילו לעשן והפסיקו לעשן
חזרו לעשן ונרשמו למכון
ולא הצליחו לבטל את המנוי
או להתמיד
שהיו בקרבי, שהיו בקריה
שנולדו בקריות
שעשו תאונת דרכים
שעברו הפלה
שנאנסו בשירותים של מועדון
שכדי להיכנס אליו
היו קודם לכן צריכות לעשות
לדורמן עיניים
ואחר כך ביד
שחיו עם הבושה
ועם האשמה
ועם הבלבול
שהלכו לטיפול
ובכו בטיפול
וריחמו על עצמם
ותיעבו את עצמם
ועזבו את הטיפול
ושכבו עם האנשים הלא נכונים
בנסיבות הלא נכנות
במסיבות הלא נכונות
ופיתחו נכות רגשית
ונשארו לבד
שנרשמו לאתרי הכרויות
רשתות חברתיות
יצא לפיק אפ באר'ס
ולספיד דייטינג
שהכירו בצ'אט
ועברו לפרטי
שביקרו בחדרים שכותרתם:
"מלכה שולטת מחפשת עבד"
והתאכזבו מהבליינד דייט
וחזרו בשתיים בלילה
לבד במונית מחולון
שפתחו חלון
והקיאו
שהתעוררו בבוקר
והקיאו
שהקיאו בהתחלה בשביל הדיאטה
ואחר כך מתוך אובססיה
ואובדן שליטה
שלא הפסיקו להקיא
למרות שהבטיחו לעצמם
שיפסיקו להקיא
שהתמכרו להקאה
ונתקעו על ההקאה
ששאבו הנאה
מההקאה
שהוכו והכו
ונהנו מזה
לפרקים
ולא הבינו מדוע
ולא חפרו בעבר
וחפרו בעבר
עד שנזכרו בעבר
ורצו לשכוח
שברחו לבקבוק
למחברת
למיטה
שהתחילו והפסיקו כבר כל כך הרבה פעמים
כל דבר שהחליטו להתחיל
ולהפסיק
שאיבדו תחושה
והתקהו והפסיקו לקרוא
וחזרו לקרוא
וכתבו
ונאחזו במילים
כבמעקה גואל
ורצו לנהל את החיים
בהתכתבות
שהלכו להפגנה והרגישו שזה יהיה מטופש
לצעוק ביחד עם כולם
סיסמאות שהם לא בטוחים שהם יודעים
אם הם עצמם מאמינים
להן, מאמינים בהן.
שקנו בירה בפיצוציה והשתחררו
והבינו שזו רק החרדה הישנה הטובה
וצעקו ודיברו בלהט עם מחוות ידיים גדולות
שהרגישו את השינוי
והאמינו בשינוי
ורצו שינוי
ולא הצליחו
להשתנות
והלכו לשתות אייס-קפה במקום
שפחדו מההווה
מהעבר
מהעתיד
שיודעים יותר מדי על השואה
ופחות מדי על
כל השאר
שהמילים 'מקלחת' או 'רכבת'
מזכירות להם את המוות
שחושבים על המוות
שמפחדים מהמוות
שרוצים במוות
שראו את המוות
שהסתכלו למוות בלבן של העיניים
שכועסים על המוות
שמחכים למוות
שמתים בעודם
מחכים לו
שצועקים, שזועקים, שתוקעים בשופר,
שנוקשים, נוקשים, נוקשים
על דלתות גן עדן
שבוכים, מיללים ברחובות חסרי ירח,
שמתפללים, ששורקים לשמיים,
ששרים, שמנסרים את הלילה,
שמתופפים על פחי אשפה
שמאוננים בחדרי מדרגות
שמזדינים בחדרי שירותים
שגונחים, שפותחים, שתוקעים,
שחודרים, שגומרים, שיורים,
שבוכים, שבורחים, שמברכים
על המוגמר ואז
לשלום
ולא מתקשרים
או נקשרים
שמוותרים לעצמם
ולא לאחרים
שמבקשים רחמים
שנלחמים בהרס העצמי
וחיים בפרדוקס
שאינם יכולים להכיל
שהחיים גובים מהם מחיר
כבד מדי
שכואב להם
כל הזמן
עד שהם נאלצים
להכאיב לעצמם
ולזולתם
כדי להסיח דעתם
מהכאב |
