אתם בטח מכירים את הביטוי "מי שלא היה שם לא מבין ."   פעם
האמנתי שאינו נכון. מה, כדי להבין חולה סרטן צריך לחלות בסרטן?
וכדי להבין מה זה להיכשל בבחינה צריך להיכשל לפחות פעם אחת?
האמת היום אני כבר לא יודעת כלום אז אולי תשפטו בעצמכם.

באותה תקופה לימדתי באוניברסיטה שיעור שנקרא "התערבות במצבי
משבר". הסטודנטים היו צריכים למצוא מישהו שפעם היה במשבר או
שנמצא בו כעת, לשוחח עמו על תחושותיו ואחר כך להשוות בין
הרגשותיו ובין אלה המופיעות בספרות המקצועית.

המכה הראשונה הייתה פשוטה וקלה לעיכול.  

עבודת  הגמר שהגישה אלונה בסוף סמסטר א' הייתה מוכרת לי יותר
מדי וכשהתחלתי לדפדף נעשה לי חלש. בעמוד 4 למטה זיהיתי את כתב
ידי,  ותוך שניות קלטתי. אלונה לקחה עבודה של תלמידה אחרת משנה
שעברה, תלשה את הדף הראשון של העבודה המקורית והחליפה אותו
בדף פתיחה חדש, עליו התנוסס שמה בגאווה. אחרי שנרגעתי, הזמנתי
את אלונה לשיחה. תוך שניות הודתה שלא היה לה זמן להכין עבודה
אז לקחה בהשאלה עבודה של רותי שלמדה אצלי בשנה שעברה. לא, רותי
לא ידעה מכלום.  זה היה מקרה קל. העברתי את שמה של אלונה
לוועדה לענייני סטודנטים וניסיתי לשכוח מהעניין.

בתחילת הסמסטר השני, סיפרתי לסטודנטים את אשר אירע, וביקשתי
מהם בכל לשון של בקשה להשתדל לשתף  פעולה ולא להעתיק. הסברתי
להם עד כמה קשה לי להתמודד עם רמאים וקיוויתי לטוב. לא לזמן
רב.

אמירה הייתה בין הסטודנטים הראשונים שהצליחה למצוא מישהו
מעניין שנמצא במשבר. כשהציגה אותו בכיתה הציתה דמיון כולנו.
סיפרה על גבר בודד ששכל את אשתו אך לפני שנה, שחלה במחלה קשה
ונדירה אך החלים  והוא משתקם אחרי שפגש בסופרמרקט אישה צעירה
שהחליטה לקשור עמו את גורלו. מישהו בכיתה שאל בקול רם האם אינה
חושקת בכספו ואמירה הבטיחה לגשש בזהירות. בשבוע שאחרי הרגיעה
אותנו באומרה שאין לנו מה לדאוג האישה הצעירה גם היא בעלת ממון
רב. היה משהו בדרך שבו סיפרה שעורר את סקרנותי. אחרי השיעור
אמרתי לה שאשמח להיפגש עם האיש המרתק הזה ובת זוגתו הצעירה.
אמירה חייכה חיוך רחב "אין בעיות,"  אמרה, "אסדר לך מפגש איתם
לשבוע הבא."

בשבוע שלאחר מכן נעדרה אמירה מהשיעור. לא התייחסתי, קורה
שתלמיד נעדר משיעור מסיבה זאת או אחרת. כשהתחמקה ממני בשבוע
השלישי נדרכתי. בדיווח השוטף ספרה על התקדמות רצינית על המטופל
שבכה כשסיפר על אשתו המתה, על עיניים בורקות כשדיבר על חברתו
החדשה, החיוך שלה והקלות שבה תארה את כל הפרטים כיצד נראה
הבית, וכיצד נראית החברה הריחו לא טוב. "את יודעת," אמרתי
לאמירה, "בואי נרים למטופל שלך טלפון אני רוצה לשאול אותו
משהו." אמירה לא התבלבלה. במהירות שלפה לי מספר טלפון ואני
באותה זריזות חייגתי. אמירה הלבינה לידי אבל לא אמרה כלום.
"המטופל" בצדו השני של קו הטלפון היה אדיב וחביב אבל אני
זיהיתי מבטא זר שלא התאים לתיאור שמסרה אמירה.

בסוף השיעור אמרתי לאמירה - "בואי אני מתה לפגוש את המטופל
המקסים שלך בואי ניסע לבקר אותו." "אבל זה מוקדם, הוא עדיין לא
בבית." ניסתה  לשכנע אותי לוותר.  אך אני התעקשתי. "הרי דיברנו
אתו קודם בטלפון הביתי לא יתכן שכבר איננו."
אמירה התבוננה בי, שפתה התחתונה רעדה ואז פרצה בבכי
"תראי, לא הייתה לי ברירה, לא מצאתי מטופל במשבר אז בחרתי את
החבר שלי וביקשתי ממנו להיות המטופל שלי "
"והסיפור על האלמן והחברה החדשה?"
"הכל מצוץ מהאצבע"
אמירה הועלתה לדיון בוועדה לענייני תלמידים, שם החליטו שיש
להשעותה מלימודים לשנה.  לא ראיתי אותה במהלך אותה השנה.

אחר כך חזרה ללימודים להשלים את התואר, נחבאת אל הכלים שותקת.
בישיבת מורים דווח שכעבור שלושה שבועות, נעלמה מספסל
הלימודים.
הלשונות הרעים סיפרו שנעצרה בשדה התעופה כשהיא מקבלת שוחד על
שעצמה עין ואפשרה לפושע להיכנס ארצה תמורת בקבוק ויסקי יקר
מציאות.

יותר לא שמעתי ממנה ואיני יודעת אם סיימה בסופו של דבר את
הלימודים.  למזלי לא פגשתי רבות שכמותה ואני מקווה גם שלא
אפגוש.