|
כך אני משורר:
נוטל צרור של מילים
מניחם בתיבת קרטון. מחורר.
מאוורר (בשביל שיוכלו לנשום);
את התיבה מנער, ואז
מילה מילה הן נושרות לדף היוצר;
בורר (בשביל שלא יהיו גופים זרים)
מסדר (בכדי שיהיה הגיון בדברים)
מקצר - (לא אוהב דברים מיותרים)
והרי שיר! ראה זה פלא!
מי ייתן וירבו כאלה.
אוקטובר 2006 |
|
|
הוא לא יודע
לנגן, הוא לא
יודע גם לכתוב
ובעיניו זה לא
הוגן, והוא חושב
שזה לא טוב
הוא לא יודע
לרקד, או לדלג
על שלוליות
הוא לא יודע
לנקד ולא לסחוב
בעליות
הוא לא כותב על
שולחנות ולא
חותך בסיבובים
לא מתעסק עם
אלמנות ולא יורה
בארנבים
אדם מאוד מאוד
פשוט, שלא זקוק
לשום כפיל
תמיד נוהג
ברגישות, ורק
חבל שנקרופיל
זוזו לסטרי ושכן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.