אני לא יכולה להוציא מהראש את התמונה שבה אני רואה אותך מאוכזב
ממני.
כאב לי כ"כ לראות אותך ככה, כשכל המחשבות האלה מרוצצות לך
בראש
בגלל הדבר הכי מטופש שיש.
ניסיתי להעביר את זה הלאה, לא רציתי להגיד לך. אבל איכשהו זה
פשוט יצא ממני.
אני מצטערת שגרמתי (ועודני גורמת) לך להרגיש לא טוב.
אחרי השבוע הזה פשוט התחלתי להבין כמה שאני קשורה אלייך,
כמה שאתה חסר לי כשאתה רחוק, כמה אתה עושה לי טוב וכמה טוב לנו
כשאנחנו ביחד.
כמה כיף לראות את החיוך המושלם שלך עם השיניים המלאות
והמסנוורות שלך.
אף פעם לא הבאתי מישהו הביתה.
אף פעם לא ישנתי עם מישהו במיטה שלי.
אף פעם לא נתתי למישהו להיכנס כ"כ עמוק לתוך החיים שלי.
אף פעם לא סיפרתי לאף אחד על בעיית הבטחון העצמי הרדוד שלי.
אף פעם לא הצלחתי להתגבר על הביישנות ולהגיד למישהו שאני אוהבת
אותו.
הכל הולך לנו חלק (חוץ מההתחלה שהייתה קצת מוזרה אבל איכשהו
עברנו את זה)
ואין שום סיבה בעולם שזה לא ימשיך ככה.
אף פעם לא נתת לי סיבה לפקפק בך ואני מקווה שאתה מרגיש ככה גם
לגבי.
מחר אני יוצאת לאבט"ש, כולה שבוע וכולה שני מטר מהבית
אבל אין לי מושג איך אני עוברת עוד שבוע בלעדייך.
אמרתי לך שאתה מפתיע אותי,
שאתה גורם לדברים הקטנים להיות מהנים ומשמעותיים.
אתה שונה וזה מרגיש שונה איתך, גם כשאתה נוגע בי הגוף שלי
מרגיש אחרת.
כאילו המגע שלך זה כל מה שהוא מחכה לו בכל רגע, כאילו שהידיים
שלך נועדו בשביל
ללטף אותי ולחבק אותי.
אפילו שהיית שבור ממני אתמול, היה לך את הכוח לכתוב לי 'מה
שהיה היה. את איתי טיפשה אחת :)'
אמרתי לך כבר שאני מעריכה אותך, וכל יום שעובר ההערכה שלי
כלפייך הולכת וגוברת.

אני מקווה שניזכר בכל הסיפור הזה בעוד כמה זמן ונצחק על כמה
שהייתי מטומטמת
ותלעג לי על זה שבכיתי לך כמו איזה ילדה קטנה.
אני מקווה שיהיה לך שבוע טוב כשאני לא פה. יכאב לי לדעת שזה
משפיע עלייך, שאתה לא במיטבך באשמתי.


אני חושפת פה את כולי ויכול להיות שזה אפילו קצת יותר מדי בשלב
הזה
אבל אני חייבת שתדע שאני כל כולי שלך.

ינואר 2011