רוני נורמן / תמול |
בעת החמה שפכה קרניה
הפצירה מעל,
פוסידון חבט קליל בקילשונו
ומי מלח רבים שלטו בנו כאילו היינו נוצה ברוח.
צליל שפתך הרכה,
הדאגה הרבה,
חפץ אתה בשקט.
הושטת ידך ואחזת בחוזקה,
אשאר עמך,
לעת עתה.
חמדתי בך,
תאוותי אליך,
רן מנגינה,
אנצור בתיבה.
רז איתך, הזיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|